אני לא יכולה לסמוך על אף אחד. 18+ פריקה

באותו מצב כמו שלך עבודה עם סביבה רעילה ,משפחה רעילה ואפס חברים .
אם תרצי מתישהו סתם לפרוק אני פה ,אני עברתי את זה כבר.

אני פה לפריקה תמיד. אני מבוגר יותר אבל. כן אגיד שאולי כן לחפש גורמים שגם יקשיבו לך וגם יהיו ידידים שלך זה עדיף בטווח הרחוק. אולי לחפש לפי תחביבים או דברים שעושים לך טוב. נגיד אני בקבוצות של משחקי קופסא והכרתי משם אנשים. גם מהאינטרנט. גם מברים. גם ממפגשים חברתיים אחרים ומועדונים

אני אומנם לא 18+ אבל אני מרגישה צורך לענות בכל זאת. אני מבינה את התיסכול שלך, התחושה הזאת שכל מה שיכל להשתבש השתבש ושאין אף אחד שיתמוך בך מתי שאת הכי צריכה. הרבה זמן גם אני הרגשתי עד שעשיתי שינוי בחשיבה והתחלתי לראות את הכל אחרת ומצאתי סביבה יותר תומכת. לפי מה שרשמת הבנתי שאת באמת מנסה לפרוק לאנשים ואת לא מרגישה שמבינים אותך, אז את הולכת לשתייה. זה לא הרגל טוב, אבל זה פתרון זמני ואני מבינה את הצורך בו. אני יכולה להגיד לך שאת לא לבד, וזאת תחושה הגיונית. הכי הרבה שאת יכולה לעשות כרגע זה למצוא מישהו שתרגישי הכי חופשיה ובטוחה לפרוק לו, ושתרגישי שמבינים אותך. אולי אני לא בדיוק עברתי את זה ככה, אבל את תמיד מוזמנת לשלוח לי הודעה, בין אם בשביל לפרוק או לדבר ואני אשמח לעשות מה שאני יכולה כדי שתרגישי טוב יותר ושמבינים אותך❤

מרגישה כאילו אני כתבתי את זה

אני מבין אותך. אם את צריכה עזרה את מוזמנת

שואל השאלה:
אני לא יודעת מה לעשות

^ניסית ללכת לכל מיני מקומות כדי למצוא סביבה טובה יותר וחברים תומכים? אפילו לא חייב ללכת לכל מיני התנדבויות וזה, אפשר גם למצוא באינטרנט. זה בעיניי השלב הראשון כדי לפתור את כל זה

נסיכה גם כשמרגיש שחרא, את תעברי את התקופה הנוראית הזאת. את תצאי ממנה חזקה יותר, את תמצאי את עצמך, אל תהיי כל כך קשה עם עצמך, אני מאמין שיהיה לך טוב ואנחנו כאן אם את צריכה משהו.

שואל השאלה:
אין לי כישורים חברתיים. אני מאבדת קשר עם אנשים תוך שנייה. ואז אני מרגישה רע וזה לא נגמר. באינטרנט זה מרגיש פשוט מאוד
חשבתי ללכת לפסיכולוג אבל אני לא יודעת עד כמה הוא יכול לעזור

שואל השאלה:
^^ תודה רבה לכולם

לכי לקןרסים של nlp תלמדי את שורש הבעיה

תנסי הוא יעזור. ובכללי זה חוש שלאט לאט תפתחי אותו וזה לוקח זמן

הייתי ממליצה על פסיכולוג, הוא יכול לעזור

שואל השאלה:
נכון...

שואל השאלה:
^^ תודה

לגבי הכישורים החברתיים, גם אני הרגשתי ככה הרבה זמן, עד שמצאתי את האנשים הנכונים. באמת שזה עניין של זמן, אל תאבדי תקווה, פשוט עוד לא מצאת את האנשים הנכונים לך

אנונימית יקרה,
קוראת את מה שכתבת ומתארת לעצמי את עוצמת הקושי אותו את חווה. מדברייך עולים תחושות של בדידות ועצבות גדולים ויכול להיות שאת סחוטה מניסיון ההתמודדות עם המחשבות שעולות בך. אפשר להבין כמה מפחיד ומבהיל ייתכן ואת מרגישה ואולי אפילו כבויה וחסרת אנרגיה עד כדי חוסר אונים שגורם לך להרגיש מוחלשת וחסרת תקווה. חשוב לנו שלא תישאר עם זה לבד. לפעמים להסתכל סביבך ולראות אולי קיים אדם קרוב אחד שיוכל לתת לך יד ולהיות אוזן קשבת יכול לעזור. ואולי לפעמים אנחנו זקוקים לשיחה או יד מכוונת של אדם שלא מכיר אותנו ונוכל לשתף את הרגשות והתחושות שלנו באופן /ת של סה"ר שי/תקשיב לך. אם תבחר באפשרות הזאת מצרפת לך לכאן את הלינק לצ'אט.
שלך,
מתנדבת סה"ר