מה אתם חושבים?

הפעם היה תורו להוכיח.
להוכיח לי שאני חשובה גם בחזרה.

הפעם היה תורו.
כי לא משנה מה הוא אמר לי, וכמה זה כאב
שתקתי.
לא משנה כמה בכיתי, הוא לא עצר.
הוא אמר שהוא לא התכוון למילים, אבל כל מילה שלו הייתה חדה מדי בשביל שאצליח להאמין לזה. חדה מדי בשביל לא לחשוב שיש בה אמת.
אני בטוחה שהוא התחרט ברגע שהבין במי הוא פגע.

אבל התחלתי להתעייף.
להפסיק להילחם על בן אדם שאמר לי במפורש שאני חשובה לו באותה מידה לשאר הידידות שלו או במילים שלו "כמו כולן."
ושיום לפני, הוא חייך אלי ואמר לי "תפסיקי, אני אתאהב בך בסוף.

אז הפסקתי לשלות את עצמי.
הפסקתי לחשוב שמשהו ישתנה, שהוא ישתנה.
שהוא סוף סוף יעריך אותי, שיהיה מספיק גבר כדי להילחם עליי.
כי לי אין כבר כוחות, אני כבר ניסיתי.
ניסיתי לבלוע את המילים הקשות שאמר רק כדי להישאר. רק כדי להראות לו שאני עדיין פה, שאני לא עוזבת, שהוא עדיין חשוב לי.

אבל זה היה קרב אבוד ,כי הוא מעולם לא התכוון לנסות.