מה אתם חושבים?

באמת נמאס לי להרגיש. ואני לא מבינה למה, ומה לא בסדר אצלי. הייתי עם כל כך הרבה ביטחון, שכל מי שפוגש אותי זה כמו קסם, ושאני לא אצא לו מהראש מרוב שאני מיוחדת. אבל היום אני יודעת שלא. יש המון בנות מיוחדות, וכנראה שאני לא אחת מהן.

כל כך בא לי להיות באמת. בא לי להיות פחות אובססיבית, ובא לי להיקשר בפחות קלות. בא לי שיעופו עליי. בא לי שיתנו לי אהבה. בא לי שיתרגשו, שירצו, ושלא אצטרך להתאמץ ולהוכיח את עצמי כל הזמן, לבן אדם שבסוף בוחר לעזוב.

והנה, שוב שלחתי הודעה לבחור שגרם לי להרגיש שהוא רוצה אותי רציני, רוצה להכיר. וזה גרם לי לפרפרים קטנים, כי אני כל כך משתוקקת לאהבה.

בא לי לראות ניצוצות בעיניים של הגבר שלי, ברגע שהוא מסתכל עליי, ורק עליי. שלא אצטרך לעשות שום דבר מיוחד מלבד להיות אני, כדי שהוא יביט בי ככה, מהופנט מאהבה.

ובמקום זה, נתתי שוב למילים קטנות להיכנס לי עמוק מדי, מהר מדי.

אז אולי אני הורסת לעצמי, והוא צודק. כי הוא רק אמר
לאט לאט.

אבל זה פגע בי, כי רציתי שהגבר שלי ירצה יותר ממני לפניי. אבל אני תמיד ממהרת.

אז שלחתי לו הודעה
השיחה עכשיו גרמה לי לחשוב שאולי לא טוב שאנחנו נדבר.
ובמשפט הזה, לקחתי צעד אחורה ונרגעתי.