אני חושב שיש לי הפרעה דו קוטבית

אתה חושב שזה ישפיע על השירות שלך? התפקוד שלך ביומיום בתור חייל והמצב הנפשי שלך?

היי
לדעתי אף אחד לא באמת יכול לאבחן אותך מכאן...אבל אם אתה סבול...אין סיבה שאתה תמנע מעצמך ללכת לפסיכולוג...אולי רק שיחות יעזרו וזה לא באמת משהו כל כך משמעותי?
הנקודה היא...שאם אתה מרגיש צורך כדי להתייעץ אם אנשים שבאמת מבינים...

עדיף ללכת לבדוק אם יש לך ולהתאבחן ולטפל בהפרעה הזו כמה שיותר מוקדם (כמובן שאי אפשר "להחלים" מזה אבל אפשר לשלוט בזה יותר )

אתה מתאר כאן תופעות שבהחלט נשמעות כמו הפרעה דו קוטבית (bipolar disorder)

מה שבאמת משנה הוא
אם אתה מרגיש שזה מפריע לניהול החיים התקינים שלך או שלא

במידה ואתה מרגיש שזה מפריע לניהול סדר חיים תקין יומיומית - הייתי ממליץ לך לפנות לאבחון על מנת להתאים טיפול נכון :)

הייתי אומרת שתחקור על זה קצת יותר, תמצא קבוצות אולי או פורומים של אנשים שתזדהה איתם (נניח בפייסבוק או רדיט). רציתי להגיד שתנסה לאבחן את זה בצורה מסודרת אבל אני מניחה שזאת פחות אופציה אבל זה לגמרי מומלץ לאחר כך.
התשובה ללמה אתה ככה, לפי מה שאני יודעת זאת הפרעה שנוצרת בילדות, לא נולדים איתה. בהנחה ויש לך כזאת זה כנראה נגרם מחוויות ילדות מצטברות. אבל דיכאונות בכללי נוצרות מחוסר איזון במוח של הורמונים שאמורים להיות אחראים על חשק וסיפוק וכו, ונוצרת תקלה שם במערכת, והתרופות נועדו להשלים את התקלה הזאת.
לפי מה שאתה מתאר אתה לגמרי צריך לשנות כיוון לפחות בתרופות, לנסות דברים חדשים (לא בבת אחת), ופשוט לקחת שליטה על מה שאתה יכול, זה בסדר שיהיו תקופות שלא תצליח לדאוג לעצמך לגמרי, אבל זה חשוב שבימים שאתה מסוגל אפילו קצת לעשות לפחות דבר אחד שהוא בריא לך, גם אם הוא נראה לך הכי בסיסי זה משנה

שואל השאלה:
תודה רבה לכולם. אין לי מספיק פרחים לשלוח לכם.
אני סוג של מסתדר עם הדיכאונות, הסיבה שאני לא רוצה להסתבך מול הצבא כי אני כבר מאובחן עם אוטיזם. להוסיף עוד לתיק שלי יכול לעכב את הגיוס משמעותית.

אני מנסה להשיג עכשיו פסיכיאטר, אני עוד מעט בן 18 אז אני בין פסיכיאטרים
הכי חשוב שאני יודע שזה דיכאונות חולפים וככה אני שומר על עצמי מאובדנות. ההורים שלי יודעים שזה חוזר על עצמו והם מתחילים לחשוד גם שיש לי מניה דיפרסיה

בתור אחת שהתגייסה עם חרדות ולא אמרה לאף אחד שירות בתפקיד כבד יחסית בלי בית וזמן לבד הכניס אותי ממש ליותר דיכאון
אז תעשה חושבים טוב לפני כל תפקיד האם זה מתאים למה שיש לך והאם זה יכול לעזור או להיות טריגר

אני חושב שלטובתך כדאי לבדוק לפני צבא, גם אם זה ישפיע לך על השירות, כי בסוף אם זה יכול להשפיע והצבא לא יודע מזה אז זה יכול להיות רע

אתה לוקח רק תרופות נוגדי דכאון? ממה שאני יודעת זה לא מומלץ כלל למי שסובל מביפולר. דבר עם הפסיכיאטר שלך.

יש מצב שזה לא ביפולר אלא ציקלותימיה. זה לא הבדל גדול מבחינת טיפול כי זאת אותה תרופה ככה או ככה, אני על למיקטל וזה באמת עזר לי מלא אני באמת שכחתי מה זה לא להיות באפיסודה כלשהי לפני שהתחלתי.
תדבר עם פסיכיאטר, ואני באמת לא ממליצה להתגייס אם יש לך את זה כי עם כמה שאתה רוצה אתה כנראה תידרדר ממש שם. שעות שינה מהגיהנום, לחץ, זאת פשוט לא סביבה לאדם כזה.
אם אתה באמת לא רוצה את האבחנה ברישומים שלך לך לפסיכיאטר פרטי אבל זה כן יותר יקר

שואל השאלה:
^^^ אני לוקח ציפרלקס, לקחתי בעבר לוסטרל ופריזמה
לקחתי גם הרבה אנטי פסיכוטיים אבל הפסקתי כי היה לי סוג של התקף דלוזיה בגלל מינון גבוה מידי ואז היה לי ריבאונד גמילה פסיכי

נוגדי דיכאון האמת יכולים להכניס למאניה, כנל לגבי טיפול להפרעות קשב. אני נכנסתי להיפומאניה בגלל ריטלין פעם אחת.
לדעתי תנסה מייצבי מצב רוח כמו למיקטל או ליתיום (תלוי אם אתה יותר מדוכא או במאניה).

יקר,
נשמע שאתה נמצא תקופה ארוכה במסע מתיש בניסיון להבין מה עובר אצלך. ייתכן שהחוסר בתשובות, לצד העליות והירידות החדות במצב הרוח, משאיר אותך מבולבל וחסר כוחות. נדמה שההבנות החדשות שעולות בך לאחרונה, והחיבור שאתה פתאום עושה לחוויות מהעבר, מציפים אותך בהמון מחשבות ושאלות.

עולה מהמילים שלך גם פחד גדול מהאפשרות לקבל אבחנה או לפתוח את זה מול איש מקצוע, במיוחד כשהגיוס כל כך מתקרב.

אולי דווקא בגלל שאתה מרגיש שמשהו לא מסתדר לאורך כל כך הרבה זמן, יכול להיות חשוב לא להישאר לבד עם הסימנים האלה. לנסות לדבר עם פסיכיאטר או איש מקצוע (אפשר אפילו לשקול לעשות זאת במסגרת פרטית ודיסקרטית, כדי להרגיש יותר בטוח). מזמינה אותך להסתכל במאגרי הסיוע של סה"ר (https://did.li/gx2cn), חלקם מציעים אפשרויות לפנייה אנונימית, שיכולות לאפשר לך לקבל תמיכה בלי להיחשף.

בנוסף, מזמינה אותך להיכנס לצ'אט של עמותת סה"ר- סיוע והקשבה ברשת, לדבר עם אחד המתנדבים שלנו ואולי לקבל תובנות על המצב...

שלך,
מתנדבת סה"ר