האם לדעתכם הדמיון בין האינטואיציה לזיכרון מעורר חשד?

לא ממש לא אינטואיציה זה לא קשור לזיכרון בכלל אינוטיאיציה זה חוש שישי

שואל השאלה:
אינטואיציה בעיני זה מערכת שלמדה מלא כללים ולמעשה כולנו פועלים דרכה בלא מודע.
אדם שמשחק כדורגל לא חושב ומתכנן באיזה זווית הוא יבעט את הכדור.
כנ"ל אדם לא חושב לפני שהוא אומר מילה, השפה בנויה בתוך מערכת האינטואיציה

שואל השאלה:
מעניין מאוד
אבל הגישה שלך קצת שונה, אתה אומר שאינטואיציה הוא תוצאה של הזיכרון
ואני ההפך.
וכל התאוריה שהצגת מבוססת על זה.
לגבי האופטימיזציה שהצגת, לגבי האינטואיציה, אני יכול לומר את זה לגבי זיכרון כתאוריה תאורטית משלימה

השאלה היא אכן "לא מה אנשים חושבים?", אלא מהי המכניקה ההכרחית של המערכת. הכיווניות שתיארתי אינה "דעה", אלא תנאי סף לקיום התהליך שנקרא "אינטואיציה".

מבחינה לוגית-מבנית, אינטואיציה היא פונקציה של עיבוד כזיהוי תבניות מהיר.
כדי שפונקציה תפעל היא חייבת קלט.
הקלט של האינטואיציה הוא הזיכרון (החבוי והגלוי).
לטעון שהאינטואיציה קודמת לזיכרון זה כמו לטעון שפעולת הכפל קיימת לפני האיברים שעליהם היא פועלת, או שהעיבוד קודם לנתונים.
זו מערכת ללא קלט, וזהו כשל לוגי.

המחקר המדעי החל ממחקרם של כהנמן וטברסקי ועד למדעי המוח המודרניים כמו אלו של קארל פריסטון כבר הוכיח מזמן שהאינטואיציה היא "קידוד חיזוי" (predictive coding) הנשען על מאגר תבניות שנצבר בזיכרון.
למעשה, במקרים של פגיעות בזיכרון כמו אמנזיה, האינטואיציה בתחומים הרלוונטיים קורסת, מה שמוכיח את הווקטור החד-כיווני: זיכרון > זיהוי תבניות > אינטואיציה.

מעבר לכך, וכפי שכתבתי, המוח ומערכות תרמודינמיות אחרות פועלות לפי עקרון "תערו של אוקהם" לא כבחירה פילוסופית, אלא כאופטימיזציה אנרגטית הכרחית, מתוך כיפוף לחוקי השימור וצריכת אנרגיה.
המערכת שהצעת דורשת "מנגנוני העתקה" זמניים ומסורבלים שסותרים את היעילות המערכתית-לוגית של המוח.

כשמציעים תיאוריה שסותרת את חוקי המבנה ואת הממצאים האמפיריים, חובת ההוכחה היא על המציע. עד אז, עדיף להיצמד למודל שעובד לוגית ובמציאות.

אני מבין את הכיף במציאת היגיון פנימי, חשיבה עצמאית ויצירת מודלים, אך זה לא אומר בהכרח שיש צדק מאחורי מחשבותינו ותוצריהן ושאין באלו של אחרים, במיוחד כשמדובר בתחום מדעי מדוייק כמו מדעי המוח, כאשר שם החשיבה העצמאית משמשת כהתחלה של כיוון מחקרי ומהר מאוד מקבלת תפנית לסינון נתונים אמפיריים בלבד אשר נותנים תמונת מצב ריאלית על אותו מושא מחקרי, מעבר לכך, כאשר מדובר בתחומים של מדעים מדוייקים אשר עוסקים במציאות הפיזית הלוגיקה חייבת לבוא להתאמה למנגנוני פעולותם של אותם תחומים, בשונה ממתמטיקה ולוגיקה טהורות אשר בהן כבולים לתקנון חוקים מינמלי מאוד ביחס לפיזיקה (כמדע העוסק בחומר) ויש אפשרות לבנות מודלים תאורטיים מאוד אשר אינם מצריכים שום התחשבות במציאות הפיזית.

זה ההבדל בין חופש לוגי לבין אילוץ פיזיקלי.

הדמיון הוא כלי עבודה מדהים, אך הוא חייב לעבור סינון והתאמה למציאות בכדי להפוך לידע.

שואל השאלה:
כן
השאלה היא במה תומכים הראיות, לא במה חושבים האנשים.
אם יש מחקר שיוכיח כיווניות זה יהיה מעניין

אני לא חושב שהבנת אותי, אלו לא נושאים שנתונים לפרשנות כיום, אולי פעם כשלא היו לנו יכולות מחקריות כפי שיש לנו היום, בעבר היחסית רחוק היית יכול להציע תיאוריה והיא הייתה אכן מסוגלת להיחשב כדרך הסתכלות אפשרית, אך כיום עם הטכנולוגיה שעומדת לרשותנו והבנתנו המדעית הנוכחית, היא אינה אופציה, אני מציע שלפני שאתה ניגש לתחומים שכאלו תקרא, תלמד ותנסה להבין, ומתוך אותה הבנה תנסה ליצור ואחר כך תבדוק שזה אכן מתכתב עם החומר הקיים - זאת אחת הצורות של מחקר תיאורטי אגב.

שואל השאלה:
אני מעריך את הגישה שלך, היה מעניין לקרוא.
תודה רבה על התשובה.

אני רוצה להעיר, שדי השתמשתי במילים משלי, וזה יצר פער.
מה שלמשל אתה קראת זיכרון, אצלי זה לא היה נקרא זיכרון, אלא יכולת למידה, והיה לי זיכרון צף בנפרד.
זה גם מה שאפשר לי לחבר כמה דברים שונים לתאוריה אחת.

שיבושם לך.

"הגישה שלי" תואמת למדע ולמחקר העכשווי בתחום.

לאינטואיציה אכן יש קשר ממשי למערכת הזיכרון.
אם כי לזיכרון תת מודע לרוב (בשל חוסר היכולת השכיח להסביר מהו ההיגיון שעומד מאחוריה, ובגלל זה מרגישה לרוב כמעין הרגשה עמוקה ולא מוסברת או זרזיף של הבנה כקישור למושא אשר מוכר לנו, לרוב מכונה בתור תחושת בטן היכולה להיות מפורשת לעיתים כ"חוש שישי" אם כי זה לא באמת המקרה- זה נובע בגלל שהעיבוד מתבצע כ"זיהוי תבניות מהיר" שנובע מ"מערכת 1 "בעוד שההסבר הלוגי דורש תרגום לשפה ליניארית שלכך כבר אחראית "מערכת 2"), מבנים-תבניות, דפוסים שאדם היה איתם באינטרקציה, בין אם במהלך הבנה רגעית ובין אם מתוך ניסיון, אפשר להגיד שזאת ממש פונקציה של מיפוי תבניות-דפוסים (או פונקטור בשפה מתמטית) של מושאי חשיבה (ההקשר שאליו האינטואציה קשורה) לבין דפוסים שהמערכת מודעת אליהם- בין אם מודעות מלאה ובין אם באופן תת מודע, אלו יכולים להיות בין היתר: דפוסים לוגים מובהקים, דפוסים התנהגותיים ואפילו דפוסים של חוויית עבר ודמיונה, אין ספק שניתוח אינטואציה של אדם יכולה להיות אחת ההדרכים היעילות ביותר להבין אותו מבחינה אשיותית ואף מערכתית.

אם כי חשוב להבין שהאינטואיציה לעיתים טועה מכיוון שהיא לא מיפוי סטטי אלא אופטימיזציה, המוח מנסה למצוא את ההסבר הפשוט ביותר שמסביר אותה אותה מציאות נתונה, בכפייתה של האינטואיציה מבנה מוכר על מציאות חדשה נכשלת היא לעיתים,אפשר להגיד שהמוח עובד במתודה של "תערו של אוקהם" שאומר בקיצור- "הפיתרון הפשוט והאלגנטי ביותר בדרך כלל יהיה הפיתרון הנכון" אשר נובע מתוך יעילות לוגית, או בשפה הפשוטה "כל המוסיף גורע."

שואל השאלה:
לפני הכל תודה על התשובה (לכן נתתי פרחים)
למדתי ממנה הרבה, ואני אוהב שאתה ככה מעמת אותי
ורואים שאתה מלא בידע.
רק אני חושב שהגישה שלך שונה

לגבי השלב הראשון אני לא מסכים שאנחנו חייבים קלט של זיכרון צף למערכת האינטואיציה.
למידה ללא זיכרון צף פעיל גם אפשרית בגיל קטן.
כי לדעתי יש לנו קשרים ראשוניים חלשים בזיכרון, שמתאימים להכנסת מידע מיידי כאשר מערכת המודעות והזיכרון הרגיל הצף לא פועל כי אין לו כל כך אינטואיציה.
כלומר: זה כמו זיכרון מובנה להכנסת מידע, בדיוק כמו שיש לנו אינטואיציה גסה מולדת, וזה דומיננטי כשמערכת האינטואיציה חלשה, כאשר אין בקרה של מידע במערכת המודעות והזיכרון שאנו מכירים.
אבל אחרי שנכנס לנו מידע ראשוני ומערכת האינטואיציה מתבססת, מערכת המודעות מתחילה לפעול וגם הזיכרון הצף הרגיל.
הרי יש לנו אפשרות ללמוד לא דרך הזיכרון, אלא דרך קשרים ישירים.
אנחנו רואים א-ב, ולומדים משהו מסוים. כמו סוס שמקבל מכה כשהוא פונה ימינה.
למעשה זה אותו דבר, הזיכרון המובנה הוא היכולת ללמוד דרך קשרים ישירים כמו הסוס.
לא הייתי קורא לזה זיכרון, אבל ניתן עדיין לקרוא לזה ככה.
ואגב במקביל גם יש לנו אינטואיציה גסה מולדת, ועליה מערכת המודעות והזיכרון הצף כן קצת יכולה לפעול.

לסיכום: כשמערכת האינטואציה נבנית מערכת המודעות שלנו מתחילה לפעול, וגם הזיכרון שאיתה.
והדפוסים האלה שטבועים בנו כשמערכת המודעות חלשה באמת מגבילים לנו את הלמידה.
עוד מגבלה לבני האדם המוגבלים.

זה גם מסביר למה אנחנו לא זוכרים כלום מהינקות (אין זיכרון צף), אבל האישיות והאינטואיציות הבסיסיות שלנו עוצבו שם ללא היכר.
זה מסביר למה למבוגרים קשה ללמוד דברים חדשים או לשנות אופי. האינטואיציה כבר זה מסביר למה למבוגרים קשה ללמוד דברים חדשים או לשנות אופי. האינטואיציה כבר "קשיחה", והזיכרון הצף יכול להעתיק רק מה שמתאים לתבניות הקיימות.

לגבי זיכרון שפוגע במערכת האינטואיציה במקרה של אמנזיה.
אולי המערכת באמת לא מסוגלת לתפקד כי יש קשרים הדדיים בין האינטואיציה לזיכרון.
והמערכת מרגישה שיש משהו פגום.
מאוד מעניין מה שציינת.

קודם כל מה שאמרתי זה מאוד חסכוני באנרגיה, הזיכרון חוסך בשמירה של דברים
אז לא מסכים לגמרי עם מה שכתבת לגבי התער של הוקאם

בנוסף הצגתי הסברים שמוכיחים את זה, למשל שאנשים זוכרים פריטים שונים מאירועים שונים. טראומה וזיכרון וכן הלאה.