זה הגיוני שלפני שנתיים הייתי דתיה מאמינה ממש וכיום אני אתאיסטית שונאת יהדות ודתות בכללי?

כן כנל

זה הגיוני אף אחד לא מכריח אותך מה לחשוב

הגיוני לגמרי

כן גם אני

בטח שהגיוני, גם אני דתלשית

כן, מאוד הגיוני. במיוחד אם את בגיל ההתבגרות. אנשים משנים את דעתם על פני זמן וזה טבעי. וגיל ההתבגרות במיוחד מאופיין בשלב של מרד במסגרות הישנות שהוכתבו לנו וחיפוש דרך עצמאית.

הגיוני אולי קרה לך איזה אירוע משמעותי ששינה את הנקודת מבט שלך
אבל רק שימי לב ששנאה זה גם רגש ורגש משמעו שאכפת לך ממשהו וזה אומר שבאיזשהו מקום את עדיין מאמינה שהקב"ה קיים

שואל השאלה:
^ אני גם שונאת את הנצרות וכל דת אפשרית, זה אומר שאני מאמינה בכל הדתות? אני שונאת את החוקים שבה
מצחיק שאם זה היה הנצרות שהייתי שונאת אז פתאום זה בסדר

הכוונה שלי הייתה שאם את כועסת על משהו בדת זה בהכרח אומר שאת מאמינה באיזשהו מקום שזה קיים
אי אפשר לכעוס ולשנוא את הקב"ה בלי להאמין שהוא קיים

שואל השאלה:
^ לא? אני לא מאמינה שהוא קיים, אך אני עדיין שונאת את הדת ואת החוקים שלה, לא אכפת לי מהאלוהים של הדת הזאת, אך גם אם הוא היה קיים לא הייתי עובדת אותו
אני שונאת גם את מוחמד של האיסלאם, זה אומר שאני מאמינה באיסלאם?

זה השאלה מה בדיוק את שונאת בכל הדתות
את ההתנהלות של האנשים את המנהגים את הדרך פעולה של האל מה את שונאת בדיוק

הגיוני לגמרי לדעתי, מנחש שאו שפשוט חשבת על זה הרבה או שקרה משהו שהפך אותך לאנטי דתית

שואל השאלה:
^ זה לא באמת משהו או מישהו, אני חזרתי בתשובה בסביבה שמאוד תמכה בזה ולא כפתה עלי כלום
אני סתם חקרתי בעצמי אחרי כמה שנים שהייתי דתיה

^אני גם דתלש וגם אני לא עברתי איזה חוויה טראומטית, אני כמוך והגעתי למסקנות שלי בעזרת שיחות, חקירה וחשיבה, אני לא חושב שאת צריכה לדאוג מהשינוי הזה;)

לא הבנתי השאלה שלך היא אם זה הגיוני שאת שונאת את היהדות כשהיית דתייה לפני שנתיים?

אם זה מה שעושה לך טוב אז לבריאות

הגעת ממקום מאוד חנוק?
אם כן זה מאוד מאוד מובן
לחיות עם הרבה כללים שאת חייבת חייבת לשמור עליהם
ולכן מגיעה השנאה ואת לא מוכנה לקבל שום כללים של שום דת

כנראה הגעת למצב שבא לך להנות מהחיים והדת מקשה עלייך ולכן לא אכפת מהדת .מכיר כמה כאלו מקרוב

כאילו לי נראה מקרה קלאסי של הקצנה לצד השני. אגב, הקצנה לצד השני זה לא בהכרח המסקנה התבונית וככל הנראה פשוט נובע מרגש שלילי כתוצאה מטראומה וכו'. או מאיזו דרל לחזק את עמדתך, אבל שום, צריך לעדות הרבה קפיצות תבוניות עד שמגיעים מלאצלקבל משהו מסוים כאמת לבין לשנוא אותו.

הרי ביהדות עדיין יש הרבה אמיתות היסטוריות, ובנוסף צריך להסביר מה האלטרנטיבה של היווצרות התנ"ך(aka חקר המקרא), ואם יוצא שאת מאמינה בחקר המקרא אז את מאמינה שהיהודים יצרו את התנ"ך וזהוא נכתב על ידי אנשים מתקופת יאשיהו(ככל הנראה. או טענה דומה). וכן, עדיין יש להסתכל על מדיניות חז"ל וכו' מהאספקט ההיסטורי.

ולהיפך, אז יש הרבה דברים שמרשימים מאוד ביהדות.
התנ"ך - ספר שהוא מאוד מוסרי לתקופתו ומהווה אבן יסוד ומדריך רוחני ומוסרי שנכתב ע"י אנשים בתקופה שבה זה לא היה סטנדארט.
וזה בלי לדעת בכלל באילו עקרונות מוסריים, חשיבה קדימה ויצירת תבנית חברתית בריאה ומורכבת וכו', היהדות הדגימה בפועל במהלך אלפיים וארבע מאות השנים המתועדות שלנו עליה.

עוד מתקופת בית שני - הסנהדרין, שהוא מהווה את האבטיפוס של הפרדת הרשויות שיש לנו היום.
יצירת חבר'ה שדואגת לחלשים כמרכיב בסיסי בה, ולא סתם דואגת אלא מבקשת מהם להשתקם ולקום על הרגליים.
המלמדת את האדם לחשוב בצורה ביקורתית ולשאול שאלות ולהסתמך על תבונתו.
שמלאה בחוקים שמראים על הבנה פסיכולוגית מעמיקה מאוד ושמטרתם היא יצירת תא משפחתי, זוגי וקהילתי חזקים, יציבים, וטובים.

בתור אתאיסטית, כת אולי תדחי את הטענה שזה הגיע מהאל, אך מכאן ועד לדחות את המסרים והרעיונות שכותבי התנ"ך העבירו דרל הספר, ומאוחר יותר חז"ל דרך תקנות כאלו ואחרות והספרות שלהם,
זה דורש עוד נושא להתדיין עליו.
כדי לטעון שיש *לשנוא* את הדת, צריך לטעון שהיא מזיקה יותר משהיא נותנת. ואף על פי שייתכן וזה נכון על דתות מסוימות כמו האיסלאם, אני לא רואה את זה חל על היהדות. ולהיפך, זו נקודה שתצטרכי להוכיח בצורה חזקה כי היא לא מסקנה מובנת מאליה בכלל לכל מי שמסתכל על היהדות בפן היסטורי נטורליסטי גרידא.

זה הגיוני זה קורה לכל אחד בדת כלשהי. זה טבעי לפעמים לעבור את זה. זו בחירה שלך אז אין מה נגד זה תעשי מה שטוב לך ובהצלחה ונכון את לא צריכה הטפות וזה כי זה לא הזמן או מקום לזה ואת לא מרגישה שום צורך להאמין באלוקים ןבדת כי יש לך סיבה טובה. בהצלחה רבה בדרך שבחרת.