אם בעצם כל ה"ערכים" שלנו הם לפי איך איפה ועם מי שגדלנו האם בעצם כולנו חיים חיים של אחרים?

אנחנו פסיפס של דברים שספגנו בדרך.
אבל מכילים כל כך הרבה עד שנוצר דבר יחודי שלנו, אבל שעשוי הרבה מאוד מהאחר.

אנחנו חיים את החיים שלנו, וכל אחד הוא אינדיבידואל

לא
כי מקור הערכים והמידות הן מהתורה
יש כאלו שנולדים עם חלק מזה בגלל מה שנגזר עליהם משמים
יש כאלו שנולדים עם כלים אחרים שאין לאחרים
ועל זה נוסף החינוך של ההורים מאיפה שהם מביאים אותו

זו דעתי לפחות

אני מושפע בצורה אַקטיבית מהאנשים שסביבי, אני בוחר לאמץ את התכונות והערכים שאני אוהב בהם, וכך לבנות את עצמי והזהות שלי

אנחנו בכל מקרה חיים חיים של אחרים
במובן מסוים כולנו אחד
אנחנו נדחפים ודוחפים אחד את השני כל הזמן, זה התנגשויות שנובעות מעצם הקיום המשותף שלנו

את בוחרת איזה ערכים לקחת מאיזה אדם
זו התרכובת האישית שלך
כל בני האדם לוקחים ערכים ורעיונות מבני אדם אחרים, אבל עצם זה שאת בוחרת מה לקחת מעיד על עצמך ועל האישיות שלך

שואל השאלה:
בדיוק בגלל זה
אנחנו גדלים למציאות שבה הכל נקבע לפנינו מחליטים לנו מי אנחנו ומה האמונות שלנו
הרבה לא עוצרים לחשוב למה אני חושבת כך ומאמינה כך
חלק גדול מזה הוא ריפוי של הילדה הפנימית
וכניסה פנימה למי אני באמת לפני החברה והמשפחה

בסוף כולנו נמות.

שואל השאלה:
רק הגוף מת :) הנשמה לא מתה אז לא בסוף לא נמות
כי זו חוויה אינסופית
פשוט כרגע אנחנע במסע עם החומר והרוח