*פריקה* אני ממש בודד, מקווה שתבינו אותי

אני אשתדל לעשות את זה קצר בגלל שזה סיפור ארוך
אז ככה אני בן 21, יצאתי מסיטואציה מאוד מורכבת לא מזמן (מעדיף לא לפרט בפומבי), חזרתי לבית, ואני מרגיש מאוד בודד מאז, אין לי חברים לצאת איתם לאנשהו, אני לא בקשר עם אף אחד ואני מרגיש לא שייך לשום מקום, גם העיר שאני גר בה מגעילה אותי ויש לי שם עבר לא טוב עם האנשים, כרגע אין לי כסף אז אני לא יכול לעבור לשום מקום אחר, אני מחפש עבודה ומקווה שאמצא משהו שיתאים לי. בנוסף לא התגייסתי לצבא ולא סיימתי תיכון, ככה שלא יצא לי "להשתכשך עם אף אחד"
מצד אחד אני כן רוצה שיהיו לי חברים שיבינו אותי, או לפחות בן אדם אחד שאוכל לדבר איתו אבל מצד שני אני גם לא מוצא אף אחד שידע איך להכיל אותי, אני אחד שלא הולך לפי המשחקים הרדודים של החברה, בגלל זה אני תמיד מרגיש שקוף לא משנה לאן אני הולך.
לגבי זוגיות אותו דבר, בחיים שלי לא הייתי בקשר נורמלי עם מישהי, חיפשתי וניסיתי. אף אחת לא מצליחה להבין אותי. וזה לא קשור למראה החיצוני שלי, לא חסר לי יופי ברוך ה'. אין לי יד תומכת ואין לי אוזן קשבת, העולם אדיש אליי. כל היום אני שקוע במחשבות שלי לבד עם עצמי ולא רואה דרך מוצא. אני חושב שהתקווה היחידה שנשארה לי זו עבודה, וגם שם לא בטוח שאני אשתלב. אני כן יודע שכל מה שעברתי הפך אותי לבן אדם חזק שלא מפחד להתבונן על עצמו לעומת אחרים, אבל הבדידות הורגת אותי מבפנים.
זה הכל, תודה למי שקרא, תודה x2 למי שהבין.