רציתי לפרוק... מקווה שתבינו אותי

היי, באתי לפרוק את מה שאני מרגיש בזמן האחרון...
לאף אחד לא אכפת ממני
הם מעדיפים אותי בתור אחד שקט שלא מפריע ומזיק לאף אחד.
אני מרגיש שאף אחד לא מעריך אותי וכולם רק מעירים לי ולא באמת מתייחסים אלי ונותנים לי להרגיש לבד.
אנשים רק מחפשים אותי כל הזמן שאני לא מפריע לאף אחד.
כל תזוזה קטנה לא במקום שאני עושה מבחינתם אז הם ישר תוקפים ולא מסבירים למה.
כשמישהו אחר עושה את אותם הדברים שאני עושה אז אף אחד לא מעיר לו לעומתי שאני חוטף צעקות כמו "דיי", "מה יש לך", "תפסיק" ועוד.
אולי זה באמת מגיע לי...
אנשים לא אוהבים את הצורת התנהגות שלי?
למה אתם פשוט לא באים אלי בארבע עיניים ומסבירים לי מה פאק*נג מפריע לכם בי?
זה פשוט מאוד!!!
אין לי בעיה לקבל עלי ביקורות לפעמים אבל באמת זה כבר מוגזם!
כשמישהו אחר מפריע לי אז מעירים לשנינו אבל כשאני מפריע לאותו בן אדם אז יכולים להתעצבן עלי ולהפוך ת'עולם עד שאני אפסיק..
אני בן אדם עם ביטחון עצמי בפח!
כשמישהו מעיר לי אני ישר נכבה ומתחיל לשתוק.
פשוט תדברו איתי פעם אחת בלי ירידות/קללות ותסבירו לי אחד אחד מה אני עושה?
אני מרגיש שאסור לי להציג את עצמי.. שאני מנסה לחשוב פעמיים על כל צעד שאני עושה ביום יום, אני מפחד מהצל על עצמי.
אני לא בן אדם שמקלל/מרביץ, אני לא מחפש ריבים בכלל לא!!!!!
אני רוצה להיות בן אדם חזק, אחד כזה שלא נשבר כל הזמן ומתנהג לעניין ולא איזה ערס (שלא תבינו אותי לא נכון)
בא לי פשוט ביטחון עצמי, להיות חזק גם פיזית וגם נפשית.
אני בן אדם שקל לפרק אותו במהירות..
לפעמים גם את עצמי אני לא מצליח להבין.
אני בן אדם לא החלטתי בשיט.
אני פשוט רוצה יחס כמו כולם.
אני מרגיש שאני שונה