אני עייפה מזה ובא לי לפרוק את זה

אני פשוט לא מבינה את משמעות החיים. זה מעייף אותי לחשוב על זה שאני צריכה עוד לסיים את בית הספר, לעשות צבא, ללמוד באוניברסיטה לפחות 4 שנים, ואחרי זה להתחתן, להביא ילדים ולעבוד בסוף כמו חמור. אני לא אוהבת אנשים (פרט למעגל ממש קטן) ואני לא יודעת מה לעשות עם עצמי. אני הרבה פעמים מוצאת את עצמי הלי כוח לדבר או להיות בחבורה של אנשים .אני אפילו לא יכולה להסביר את הרגשות שלי. לא הייתי אומרת שהחיים שלי קשים, פשוט נמאס לי ואין לי עם מי לדבר על זה כי אנשים יחשבו שאני רוצה חס וחלילה לעשות משהו לעצמי, ואני גם בטוחה שאם אספר למישהו, כנראה לא יאמינו לי כי אני לא נראית כמו בן אדם כזה.