קטע כתיבה אשמח לביקורת :)

לילות כמו דגלים לבנים מזכירים לי כמה חשוכה אהבה לפעמים
וזה לא הסוף כי הסוף תמיד נמצא בעננים

שלושה אנשים שמחולקים לקבוצות
הם שניים ואני אחת מסודרים כמו בארון חולצות
רק שאחד מהם בכלל אמור להיות בקבוצה שלי
אבל הוא לא רוצה להיות
והלב שלי תלוי כמו דוגמנית על חלל בשלטי חוצות
כולן קופצות בסוף הריקוד כל כך מרוצות
ואני? אני אף פעם לא רציתי שלם לא הייתה לי בעיה גם לחצות

לחצות את מה ששלי ולחלוק עם כולם כי למה שיגיע לי מה שבדרך כלל נעלם?
לפעמים הלב מעדיף להיות גלגל שלישי מאשר לבד בעולם