פרקתי קצת מה שעובר עליי בראפ, מי שמבין בכתיבה אשמח לביקורת ובכללי תגידו מה דעתכם

וורס 1:

יוצא לי לפעמים פשוט לחשוב על החיים
מדמיין תעצמי עשיר עם אישה וילדים
שמח מאושר
נושם, חי וקיים
מצאתי תמקום שלי בעולם

אבל וואלה דוגרי, בנתיים שוב דבר לא הולך
רוצה להשתפר אבל היוטיוב הרבה יותר מושך
התחלתי יוד אלף ושום דבר לי לא מתאים
וואלה אנלא יודע מה קורה לי,
התחלתי לפחד מהלימודים
לא יודע אם אני רוצה להיות חילוני או מאמין
האם יש אלוהים?

מה שבטוח, אני רוצה להשתחרר
כי כשאני לחוץ אני בן אדם אחר
לא אביעד הצ'יל שפשוט נהנה מהחיים
אלא אביעד שונה, שחושב יותר מדי על הפרטים
מתמטיקה, אנגלית? פיזיקה או מחשבים?
מה ישלי, אני לא מצליח להגיע ליעדים

לא רוצה למצוא תעצמי בגיל 30 מתחנן לפייסל
מקווה שבסוף הכל יתחבר כמו פאזל
יתחבר כמו פאזל..


וורס 2:

כל הזמן אני נופל לרצונות העכשוויים שלי
מדחיק תמחשבה של 'מה אני עושה עם החיים שלי?'
לא עושה מה שצריך אלא רק מה שנעים לי
לא אוכל מה שצריך אלא רק מה שטעים לי
הפסקתי רצף של שנה של אימונים
אני אפס, שוב פעם מכחיש שהמצב על הפנים
עוד פעם שאני מתכנן ללמוד
אבל בסוף רק בזבוז של כדור של ריטלין
אמא שוב שואלת אם הייתי בזום
לך תגיד לה שכל הלילה היית ער ושבשיעור אתה רדום
עוד הפעם שיחה של התאפסות ומאבא תנאום:
"כל היום אתה לא יצאת מהחדר,
מהמיטה אל המחשב, אולי זזת מטר.
אולי כבר תעשה משהו? לך להתאמן,
פרזיט בבית, מבזבז את הזמן, אוכל ומחרבן."
ואני בחזרה מתנגד שיעזבו אותי, אף פעם לא שותק
כי בתכלס בתוך תוכי, קשה לי להודות שהוא צודק.