11 תשובות
דוגרי לא
אני כבר מוצפת יום יומית מהמלחמה הקיימת
Vas
זה משחיר אותי כל פעם מחדש
מאז 7.10 אז לא.
זה לא משפיע עלי כמו שהשפיע פעם.
כן ותמיד מרגיש לי שכולם סביבי לא מייחסים חשיבות ליום הזב
אם אהיה כנה פחות, אני פשוט יודע כמעט הכל ואין משהו חדש. זה לא בקטע מזלזל אבל בעהר הייתי עצוב והיום מרגיש שפחות
אנונימי
לא ככ
אני רואה תוכניות וכאלה לאורך השנה לא הכל ספציפית ביום הזה
יש תחושת מועקה שונה, כן
סבתא רבתה שלי גם גרה איתי והיא ניצולת שואה אז יש את האווירה המוכרת
ראיתי שורד שואה שאומר שצריך להיות שמח ביום הזה
והוא גם שמח.
אז לקחתי דוגמא בערך.
ככה הוא אמר.
אף פעם לא הרגשתי עצוב ביום הזה. כמובן שחשוב לזכור, לספר ולשמוע, אבל קשה לבן אדם אחד לשמוע על שנים רבות של אסונות שלא נגמרים ובאמת לקלוט ולעכל את כל זה, גם אחרי כל השנים. אני לא מרגיש עצוב ביום הזה במיוחד
כן
סבא וסבתא רבא שלי ז'ל נספו בשואה
סבא שלי היה השורד היחיד מהמשפחה שלו והוא נפטר כשהייתי בת שנה...
יוצא שאני בוכה הרבה גם כשלא הכרתי אותם זה פשוט יום עצוב והמחשבה על זה עוד יותר עצובה
דוקר לשמוע לפעמים חלקים בעדויות מסוימות אבל זה מסתכם בערך בזה, רק כששומעים איזה סיפור. בכללי ביום הזה אני לא מרגישה כלום.
לא חושבת שצריך ממש. רוצים להזכיר לא להרגיש.

בכללי כל הימים שמציינים/ החגים איבדו את כל המשמעות מאז שהתחילה המלחמה לפני שנתיים. הם אותו קו אפרורי ומעורפל כמו כל הימים שעוברים ואין בהם שום חגיגיות מאז שהקורסים לנו את החיים עם מלחמות ורצח.
גם אולי כי סיימתי בית ספר וכבר אין חופש שמגדיר את זה. אבל גם מהמלחמה נראלי כי זה משותף להרבה אנשים.