בית ספר זה פשוט חרא

תמיד היה את הילדים האלה שהיו לבד
או את הילדים האלה שהם יותר מקובלים
או את הילדים שמקבלים מאיות והיו תאלה שמקבלים אפסים פעם אחת איזה מורה שאלה אותי למה אני לבד ופשוט אמרתי לה הכי דוגרי כי אין לי עם מי להיות והיא פשוט לא עודדה אותי אפילו פשוט סתמה ונכנסה לתוך החדר הפרטי שלה זה מעיד עליה כבנאדם שמעניין אותה רק מהכיסא שלה בתוך בחדר והעבודה והחיים העלובים שלה ולא באמת מבני אדם
פשוט הבנתי שמבחן לא מגדיר מי אני כבנאדם זה שמקבל מאה יכול להיות חרא של בנאדם בחיים האמיתים זה שהוא נהנה או מסתדר במסגרת הזאת זה לא אומר כלום עליו בית ספר רק הוריד לי תביטחון ממש כיאלו לקבל אפסים כול הזמן זה פשוט חרא אני כיאלו למדתי אבל תמיד הגשתי תמבחן כי לא היה לי כוח לזה לא לקחתי כלום ברצינות במסגרת הזאת אבל שהגשתי הרגשתי הקלה אז לא היה חי אכפת היה אכפת מההרגשה חשבתי שאני נמדדת על איזה ציון בדף שבתכלס זה באמת הדבר האחרון שעיניין אותי וגם שאתה מרגיש שזה לא חשוב בלב שלך אתה לא משקיע באמת . אבל בסוף סיימתי בכול זאת 11 שנות לימוד בלי בגרות חחח