מה דעתכם על הדיון הבא?

מעניין

זה קשה לומר כי בסופו של דבר זה כל אחד והראש שלו והמחשבות שלו והדרך שלו להתמודד איתן זה דבר סובייקטיבי אין צודק וטועה

איך אתה יכול להיות אתה / קיים בלי המחשבות? זה מה שמייצג אותך בתור ישות חיה

למה אם ניתן לדחות מחשבות אז הן לא נחשבות חלק מהמערכת שאתה קורא לה ה"אני"?

אבא שלך צודק זה אכן כך.
אחלה אבא, תעריך

הטיעון שלו ממש סותר את עצמו
אם המחשבות זה לא אתה אז אי אפשר לשלוט בהן. אתה לא יכול לעצור בן אדם אחר שצועק עליך סתם בגלל שלא בא לך שהוא יצעק.
וגם בלי קשר זה לא ממש משהו שאפשר לדון עליו, זה נושא ידוע בספרות שאי אפשר פשוט לעצור את המחשבות שלך באופן קבוע

אתה לא המחשבות שלך.
אתה יכול ךהיות הגוף שלך, אתה יכול להתבונן על העולם, אתה יכול להתמוסס לתוך שיר.. אתה חי. המחשבות הן סימפטום. או כלי.

ממ שניכם צודקים במובן מסוים.
אפשר להגיד כמו רנה דקארט, אני חושב משמע אני קיים כלומר המחשבות הן חלק ממני.
אבל מצד שני אני גם לא חייב להיות נשלט על ידי כל מחשבה שעולה.
אז אולי נכון יותר להגיד; המחשבות הן חלק ממני אבל לא כל מה שאני..

אתה זה לא המחשבות שלך.
רק לדייק את אבא שלך אתה יכול לדחות ולהרחיק ממך לזמן מוקצב ומחשהות מסויימות הריי מחשבות זה התודעה שלך זה כל מה שחולף לך במוח אז אתה יכול להרחיק מסויימות וגם הן לא לתמיד.
ואתה באמת לא בן אדם עם אישיות ברגע שאתה בלי מחשבותיך

אתה צודק לדעתי.
ההיגיון של "המחשבות זה לא אתה" מצביע שיש איזשהו בסיס שהוא אתה, ושאר הדברים שמתרחשים בתודעה שלך הם לא חלק ממך, אבל בעיניי אדם הוא יותר כמו רשת קורים מבסיס "נכון" ומוקף במשתנים, והעובדה שאתה יכול לא לאהוב את מה שאתה חושב או לא להסכים זה כמו שצלקת היא חלק ממך ואתה עדיין לא אוהב אותה או פשוט בגלל ריבוי הדברים שהם "אני" שלא בהכרח מסתדרים יחד.
וגם, אי אפשר לדחות מחשבות, זו לא שיטה יעילה או מומלצת בכל אופן.

לדעתי יש משהו במה ששניכם אומרים, אבל אני יותר מסכים עם אבא שלך. המחשבות הן חלק ממי שאתה, אבל לא מי שאתה. המחשבות עוזרות לבנות נקודת מבט וצורת חשיבה(שאלו דברים מאוד גמישים), וזה לדעתי יותר מגדיר את מי שאתה מאשר על מחשבה אינדיבידואלית. יש גם רמה כלשהי של שליטה על מחשבות, כמו שאבא שלך אומר, אם כי היא לא טוטאלית. לפעמים, גם אם המחשבות שלנו מעידות עלינו דברים, זה לא בהכרח חייב להיות על כל הדבר שאנחנו חושבים עליו, בנוסף.
ocd זאת דוגמה טובה לכך. הרבה אנשים עם ocd חושבים על ככ הרבה דברים אלימים, בלי שהם באמת אנשים אלימים או מעוניינים לבצע את המעשים הללו.

אוקיי אז דעתי היא כזוו:
את זה לא המחשבות שלך, את זאת מציאות מסויימת, משהו שקיים בעולם, הביטו לקיום הייחודי שלך הוא הגוף שלך, בעזרת הגוף שלך את מבטאת את רצונות הנפש שלך והמחשבות שלך, מה הן המחשבות? ביטוי לרצונות הנפש שלנו, כל מה שאנחנו רוצים זה מה שאנחנו חושבים? לא בהכרח, יותר נכון לומר שהמחשבות שלנו הן *ניסיון* לבטא את רצונות הנפש שלנו, זה שאני חושב על לשחק בטלפון לא אומר בהכרח שאני רוצה לשחק בטלפון, זה יכול להיות ניסיון של עצמי לומר שאני רוצה למצוא תעסוקה ליכולות שלי, העניין הוא שעלינו ללמוד איך להבין נכון את הרצונות הפנימיים שלנו ולפרש נכון את המחשבות שלנו לצורה הטוב ביותר להוציא מהן את הטוב ביותר, יש מחשבות שהן טובות לנו כיוון שהן מעוררות בנו רגש ורצון לעשות טוב עם עצמנו, ויש מחשבות שמזיקות לנו ומרחיקות אותנו מהרצון האמיתי שלנו והטהור שלנו, אנחנו צריכים להיזהר מאוד מהמחשבות האלה ואנחנו יכולים לדחות אותנו, אולי יהיה קשה מאוד להעלים אותם לחלוטין אך מדובר בהרגלים, אם הרגיל את עצמנו לדחות מחשבות רעות ולחשוב מחשבות טובות, אנחנו נהיה רגילים לעשות את זה אוטומטית.

אחדד את תשובתי:
האדם הוא לא בסיס יחיד, אין חלק במוח שלנו או בתודעה שלנו שהוא "אני האמיתי באמת", אנחנו לא נולדים עם אותו אופי שאנחנו מתים איתו ואנחנו גם לא בדיוק נולדים עם אופי מפותח לחלוטין.
האדם הוא אוסף של כל חלקי התודעה שלו ושל הגוף שלו, בדיוק כמו שאצבע היא חלק מאיתנו לא פחות מהלב, וגם אצבע משותקת.
אבל בתודעה זה יותר מזה, המחשבות הן לא הצורה היחידה של "אני", אבל גם הדחפים הם לא "אני" וגם לא חזיונות הדמיון שלנו, הם כולם "אני" במידה שווה.
נכון, לפעמים אתה חושב מחשבות שאתה לא מסכים איתם, אבל החלק שחושב את המחשבות בהחלט מסכים איתן, פשוט חלק אחר ב "אני" לא מסכים.

זה דיון מאוד מעניין ומאוד נפוץ.

אבא שלך צודק חלקית, לא ניתן לשלוט במחשבות אבל ניתן *לא להזדהות* עם מחשבות, ובכך הן לא יכולות לנהל אותך.

אתן לך דוגמא
עולה מחשבה שאומרת "בא לי גלידה" וגם רצון גופני לגלידה.
את יכולה להזדהות, כלומר לשתף פעולה עם המחשבה ולהגיד "בא לי גלידה" וללכת לאכול גלידה, או שאת יכולה *להתבונן* במחשבה וברגש.
להגיד: "עולה בי מחשבה שאומרת 'בא לי גלידה' ועולה גם תחושה פיזית של רצון למתוק. אוקיי" ואז את עושה מה שאת בוחרת.

המחשבה היא לא את, אלא משהו שקורה לך.
בדיוק כמו שיכול לגרד לך, את לא הגירוד.
בדיוק כמו שאת יכולה להתעטש, את לא העיטוש.
עולות בך מחשבות, אבל את לא הן.
אלה סיפורים.
סיפורים הם כלי, הם יכולים לעזור לך לתכנן, להסביר, להיזכר, לפנטז, להרהר.
אבל הרבה פעמים הם סוחפים אותנו בצורה שלילית ומעגלית ומיותרת, או גורמות לנו לחשוב שאנחנו דמות מסוימת שאנחנו צריכים להגן עליה.
בקיצור צריך לדעת להשתמש בכלי הזה

שואל השאלה:
^^לא מסכים.
אם יש לי אפשרות לקחת את המחשבות, ולשים אותם בקופסא
זה מראה שיש משהו אחר, אני זה לא המחשבות
המחשבות הן משהו שיוצא ממני, ואני מסוגל חלק מהן לקבל וחלק לדחות.

מחשבות זה כמו מילים מהפה של האדם, רק בתוך האדם, הן לא האדם

אני מסכים עם אבא שלי לצערי

^כאשר אדם מתנהג באופן נימוסי, ניתן לומר שהוא הוא מנומס?
או לחילופין, מהו ה "אני" הזה? דחפים ותאוות? הדמיון שלנו? מהו ה "אני" הנשגב והבסיסי?

כן אבל כשאתה לוקח את המחשבות ושם אותם במקום אחר, מי עושה את זה?
חלק אחר בתוכך, שהוא אתה?
אבל איפה החלק הזה קיים? גם הוא מחשבה בעצמו.

שואל השאלה:
^^
שאלה יפה, מהו באמת האני הנשגב ההוא?
אני לא שולל שקיים כזה אני.
אני עדיין בתהיה מהו אני
^
זה השאלה בדיוק, אם הוא מחשבה בעצמו הוא לא היה מסוגל לשים מחשבה בקופסא

^אוקיי, אז אתה מאמין שקיים בסיס בתודעה שהוא יותר אני משאר החלקים בתודעה?

שואל השאלה:
כנראה שכן

כי הוא לא זה ששם.
האמת שמגיעים אליה בסוף היא שאין דבר כזה "אני" טהור.
אין בתוכך שום דבר שהוא הגרעין של "אתה" אתה אוסף משתנה של תהליכים שיוצר את עצמך.
אתה כמו אש, או גל.
מבחינה לשונית, כשיש חוויה, יש חווה.
אבל במציאות אין בך חווה טהור, אלא רק חוויה.
גם המחשבות וגם היישות שצופה בהן שתיהן בתוך הראש, ויש מודעות שעוברת מאחד לשני

^אז אתה בעצם טוען שזיכרון הוא לא חלק מה "אני", כי אנחנו צוברים אותו והוא משתנה.
אתה טוען גם שמחשבות הן לא חלק מה "אני" כי אתה יכול להימנע מהן.
כלומר הבסיס הנשגב צריך להיות משהו שאין לך שליטה עליו, שהוא איתנו מהרגע שנולדנו ושאי אפשר לדחות.
וגם, הוא צריך להיות לא משתנה ואיתנו מהלידה.
זה לא יכול להיות רגש או דחף לטענתך, כי אתה יכול להתנגד אליהם או להתעלם מקיומם, זה לא יכול להיות תפיסה חברתית כלשהי כי אנחנו לא נולדים איתה.
אז הטענה שלך היא בפשטות שהאני הנשגב הוא החושים שלנו, ראייה שמיעה וכו.
אני מסתמא טועה, אבל אשמח שתסביר.

שואל השאלה:
^^לא מסכים.
אחרת לא היינו מסוגלים לשלוט במחשבות שלנו. החלוקה שאתה מתאר שיש מודעות עם מחשבות ומודעות ללא מחשבות, ויש דילוגים ביניהם, לא נראית לי.
כי היא במילים אחרות אומרת שהמודעות לא מוכרחת להיות עם מחשבות.
אז אין שום טעם לומר שהמחשבות לא נפרדות מהמודעות.
לדעתי יש מודעות יסודית יותר (ה"אני"), והמחשבות מאוד קרובות אליה, והם מתעתעים בכולנו שכביכול זו אותה מודעות, אבל בכוח נוכל לעיתים להשתמש במודעות הזאת כדי לבחון את המחשבות שלנו, וגם כדי לסלק את המחשבות שלנו.

^הטענה שלך לא ברורה לי.
אתה אומר שבגלל שאנחנו יכולים לשלוט במחשבות שלנו אז הן בהכרח לא חלק מאיתנו, אבל את הטענה הקודמת אמרתי מתוך הגישה הזו בדיוק, ולא ברור לי מה אתה מנסה לומר על הטענה.

שואל השאלה:
^אתה כתבת שיש חלקים שונים ב"אני" והחלק האחד מתנגד לחלק האחר.
ואתה טוען שכל חלק מתבטא במשהו, כמו מחשבות, דחפים, וכדומה.
מה שלא נוח לי עם זה, שמחשבות זה החלק שכל חלק שציינת גם משתמש איתו, זה החלק היחיד שבאמת מבטא את המודעות, הרי הידיעה שיש לך דחף מתבטא רק עם מחשבה, וזה המודעות אליה.
גם הידיעה שיש לך דמיון, מתבטא עם מחשבה.
כלומר- המחשבות והחלק המודע זה אחד.
אין חלקים אחרים.
אז פתאום לקחת מחשבה באופן ידני, להבין שזה חלק אחר ממך, ולשים את זה במקום כלשהו בזיכרון ואז לדחות אותו, לא ראיתי שום חלק שיכול לבצע את זה.
הרי מחשבה לא מזיזה מחשבה. נדמה שיש חלק מודע שמודע גם למחשבות בעצמן.
כלומר: המחשבות זה לא אתה, יש חלק מודע גבוה מזה.

מקווה שהצלחתי להסביר

^קודם כל, מחשבה בהחלט מסוגלת לשנות מחשבה אחרת.
דבר שני, אתה מתייחס לדמיון חזותי ולדחפים כמחשבות?
דבר שלישי, גם אם נניח שיש חלק כזה, העובדה שהוא מלקט את המחשבות הופכת אותו ליותר אתה מהמחשבות?

שואל השאלה:
כשאני חושב, ו"אני" מחליט לשים את המחשבה בקופסא סגורה ולהתייחס אליה לא כחלק ממני, זה לא מחשבה.
מחשבה לא מסוגלת לעשות כזה דבר.
מחשבה היא פסיבית, משהו שצץ לי במוח, מחשבה חדשה מול מחשבה ישנה, יכולים לחלוק, ואחד ידחה את השני. וזהו.
אגב גם המחלוקת הזאת וצורת ההכרעה אולי יכולה ללמד על ה"אני", אני צריך לחשוב על זה.

דחף זה לא מחשבה בעיני, ודמיון חזותי זה לא מחשבה.
מחשבה זה הביטוי של הדבר (דחף/דמיון חזותי) במודעות.
הידיעה שיש לי דחף כרגע. זה מחשבה שעולה לי באמצעות המודעות (או לדיון שלנו זה אולי המודעות עצמה).

זה כבר שאלה פילוסופית. פה זה הגיון בלבד. נכון שכרצונך לקבוע מהו האני
רק שסביר יותר שזה האני בגלל שיש לו שליטה במחשבות

לחשןב שאתה זה המחשבות שלך זה כמו להיות בתוך אןקיינוס ולחשוב שאתה טיפה אחת מתוכו
התודעה והמציאות רחבים יותר מכל דימיון שיש לכם כלפיהם כרגע, וככל שתעמיקו לחקןר ולחוות כך תגלו

שניכם צודקים, כי הרי אני לא אני בלי המחשבות שלי, והן חלק חשוב, ממה שמגדיר אוצי, אבל אני יכולה בנוסף לדחות חלק מהמחשבות ולא לחשוב עליהן.

שואל השאלה:
^
מסכים.
אבל כתבת אני יכולה לדחות, יש אני ללא המחשבות.

אין דבר כזה אני ללא המחשבות שלי כי הן חלק ממני, ובלי המחשבות שלי אני לא אהיה אני, אבל אני יכולה לדחות חלק מהמחשבות שלי

שואל השאלה:
מבין
ללא מחשבות קשה לתאר את האדם כאדם
הרי מודעות ללא מחשבות אין לה משמעות כנראה

זה ממש לא נכון
המודעות לא צריכה את המחשבות אלא להיפך
מחשבות הם בסך הכל סיפורים חולפים

שואל השאלה:
^^
אף אחד לא אמר אחרת.
אגב אתה עצמך בשאלה פה טענת שהמודעות והמחשבות זה אחד.
והמחשבות זה לא רק סיפורים חולפים.

לא טענתי שהם אחד.
כשאתה חושב על המודעות, זו לא המודעות, זו מחשבה.
יש מודעות בנפרד, שאי אפשר לחשוב עליה אלא רק לחוש אותה

שואל השאלה:
אמרת שיש קפיצה של המודעות לפה ולפה
יופי אז יש הסכמה

אז במקרה הנל, מה תגיד על התבוננות?
התבוננוצ במחשבות מנטרלת את המחשבות, כי אתה הופך לצופה ולא מזדהה איתן
מה שמאפשר להגיע למצב הווייתי נוכח ברגע, ולא בראש