ממה בדרך כלל נוצרת פוסט טראומה אצל חיילים?

מראות קשים תנאים מזעזעים אם בלחימה אם יש רקע נפשי אז טריגרים..

זה מגיע בדרך כלל כשהמוח מגיע לעומס רגשי, בדרך כלל ברגעים קשים כמו פציעה או אר"ן.

אני חושב שההשערות שלך טובות.
אולי כדאי שתדברי עם חיילים שחוו פוסט-טראומה בעקבות השירות שלהם. בטוח שהם יוכלו לתת לך סיבות מהותיות.

בתור לוחם במילואים
לדעתי זה דווקא החוסר בשעות שינה.
בגלל שהמוח עייף הוא לא מצליח לעכל את האירועים שעבר וככה נוצרת הפוסט טראומה.

אצלי זה הגיע דווקא ממקום הפוך, בגלל שלא הפריע לי הדם, הגופות, הצרחות היריות וכל מה שהלך שם.. התחלתי לשים יותר לב לדברים האלה אצלי והבנתי שזה לא תקין שאני אדיש מידי לזה, אז התחילו מחשבות וחוסר שינה עוד יותר ממש שלא ישנו שם

פוסט טראומה צבאית נובעת משילוב של דברים חוץ מהאירוע עצמו ולא חייבת להתפרץ רק בגלל אירוע אחד (דווקא בגלל תקופות מתמשכות זה יותר נפוץ).
חשוב לי לציין שיש גם פוסט טראומה בתפקידים עורפיים אם כי זה מאוד לא נפוץ ולרוב קורה בגלל אירועים מאוד חריגים.
כשהייתי מפקדת בסדיר (לפני חרבות ברזל) היו לי כמפקדת חיילים פוסט טראומטים, חלקם הגיעו עם טראומה/מצוקה מהבית שלא הייתה מטופלת בזמן, וביחד עם תנאים קשים (חוסר שינה, ארוחות לא סדירות, טמפרטורות קיצוניות, עומס גופני, שינוי קיצוני באורך חיים וסדר היום), חוסר ודאות התקופה עד לטיפול גרמה להם לפתח תסמינים פוסט טראומטים, או אירועי קיצון היו "הקש ששבר את גב הגמל" והם איבדו שליטה על עצמם/התנתקו.
במלחמה זה טראומה קצת שונה ומאוד ספציפית, אם כי הרקע אליה כולל את כל המרכיבים שציינתי לגבי פוסט טראומה צבאית "שגרתית", פשוט במלחמה זה מצב מתמשך שאין לו ממש סוף במקרה שלנו וגם כשהסוף של הסבב מילואים/לחימה נגמר, אחרי חודשיים יש כבר עוד אחד, בבין לבין את "נשאבת" ומעבדת את העבר ולפני שאת מספיקה לעבד ולקלוט את מה שעברת את שוב נמצאת בחזית בקו קדמי, במלחמה קורים כל כך הרבה דברים דפוקים מסוגים שונים שאתם לא יכולים לתאר לעצמכם.. בין אירועים של חוסר אמינות ואמון הדדי בצוות שלכם שיכולים בטעות (או אפילו בכוונה) לסיים את החיים, להתנהלות עם אוכלוסיה אזרחית שברגע אחד יכולה לנצל את החוסר ריכוז שלכם, הקצין שלכם בורח לתאילנד יום לפני מעבר גבול ועכשיו אתם מפקדים על מחלקה מבלי שאתם בכלל קצינים, לילה אחד שקט, אתם פשוט הולכים בשקט ולא קורה כלום, מגיעה אספקה, כולם מוציאים סיגריות, מורידים ציוד , מרגישים בבית והופ יש לכם 5 הרוגים שבמקרה הם גם היו כל הצוות הרפואי שלכם ו20 אנשים פצועים בדרגות פציעה שונות שמוסרים לכם משפטים אחרונים להעביר לקרובים שלהם, אתם מתפעלים את האירוע בלי הרבה מושג מה אתם עושים, יורים עליכם, חברים שלכם נופלים אחד אחרי השני, אלה שאתם אהבתם ואלה שאהבתם פחות וכל מה שאתם חושבים עליו זה התוכניות שהיה להם לחג, מה שהם סיפרו לכם שהם רצו ללמוד באוניברסיטה, לאיפה הם רצו לקחת את הילדים שלהם לטייל "כשכל זה יגמר".

אבל יש יום שלמחרת, וגם יום אחרי למחרת, וגם אחרי ההלוויות, אלה שהייתם בהם, ואלה שהייתם בהם מאושפזים, גם אחרי ההודעה החודשית שעוד מישהו מהשירות הת*בד, החיים ממשיכים, השמש זורחת, וטיפול ביחד עם מעטפת טובה של חברים ומשפחה יכולים להציל חיים! יש המון גיבורי מלחמה שלצערי חזרו לבית ריק והיום הם לא איתנו כי אחרי כמה שהם נתנו מעצמם לא היה את המישהו שיתן מעצמו בשבילם, או בכלל ישאר לחכות..

שואל השאלה:
תודה על התגובות וההסברים זה ממש עזר לי להבין יותר טוב. ואני מעריכה את מי ששיתף מהניסיון שלו