מאז שהתחלתי לגור לבד נהייתי תמיד בודדה

כן מכירה את זה מהעבר זה הצד האפל של לגור לבד חח
בעיקרון שתדעי החודשים הראשונים הכי קשוחים ואחר כך את מתחילה להרגיש קצת יותר בית עם עצמך
תזמיני משפחה, תלכי למשפחה שלך, תזכרי כלל שחברים זה לא משפחה ואם את מרגישה לבד עדיף תמיד אמא מאשר חברה שבעצמה באותה סירה של בלבול בחיים כמוך ..
ובסוף אם זה לא בשבילך אז זה לא בשבילך וזה יותר מבסדר
תתפללי לה' שישלח לך סימנים מה הכי נכון לך לעשות ובכלל - תדברי איתו , את אף פעם לא באמת לבד

זה הגיוני לגמרי
לא יודעת אם זה עוזר אבל החתולה שלי ממש עזרה לי עם ההרגשה כזאת כשגרתי לבד
ובנוסף הזמנתי חברים לפעמים

תנסי להתחבר עם השכנים והסביבה
לאט לאט

לוקח זמן להתחבר למקום חדש. לפעמים אפילו כמה שבועות או חודשים עד שאת כבר מרגישה "בבית" גם מבחינה הדירה עצמה וגם מבחינת השכנים מסביב. מגיע השלב שאומרים שלום בכיף ויושבים מדברים כמה דקות עם איזה שכן אקראי על ענייני היום כזה. זה כיף.

בתוך הבית עצמו אולי תכניסי קצת חיים. כמו שהמליצו בעל חיים שיתרוצץ לו שם. שתהיה תנועה בבית שלא קשורה אלייך.

מובן והגיוני ממש תחשבי על לאמץ בעל חיים אפילו משהו שלא דורש טיפול או להזמין יותר אנשים או לצאת יותר

שואל השאלה:
שכחתי לציין שיש לי חתולה :)
(לצערי עם כמה שאני אוהבת אותה והיא כן עוזרת לי למתן את זה במובן מסויים, אבל זה עדיין לא תמיד מספיק כמו קשר אנושי עם אדם אחר.)