כתבתי את זה על אח שלי שנפל בשביעי מול העיניים שלי,מה אתם חושבים?

תמיד אמרת שלא תעזוב אותנו
אבל זאת כבר לא הייתה הבחירה שלך.
נשארתי כאן עם מילים שלא הספקתי להגיד,
ועם זיכרונות שמרגישים חיים יותר מהמציאות.
יש רגעים קטנים שממשיכים לרדוף אותי
הצחוק שלך, המבט שלך, הדרך שבה הכל הרגיש בטוח לידך.
אני מנסה להמשיך,
אבל יש חלק בי שנשאר בדיוק איפה שהשארת אותו.
אם היית פה,
הייתי אומרת הכל אחרת
או אולי רק מחבקת חזק יותר ממה שלא הצלחתי לפני שהלכת,נוח על משכבך בשלום