פריקה..

מאמי שלי, אהבת חיי,
חגגתי עוד חג פסח בלעדיך.
ישבתי בליל הסדר בלעדיך, והכיסא שלך נשאר ריק אבל הלב שלי מלא בך.
כולם מסביב קראו בהגדה, שרו וצחקו, ואני רק שמעתי את הקול שלך בראש שלי, מדמיינת אותך יושב לידי, מחייך את החיוך שכל כך חסר לי.
אני זוכרת את הפסח לפני ארבע שנים שראית שאני לא בסדר ושאלת אותי אהובתי הכל בסדר קרה משהו ,ישר ידעת שעובר עליי משהו ובאותו יום התאהבתי בך אפילו יותר.
הטבעת עדיין עליי, הצמיד עדיין עליי וכל המתנות שאי פעם נתת לי איתי תמיד תודה על כל רגע ורגע איתך נום נום שלי
איך אפשר לדבר על חירות כשהלב שלי שבוי בזיכרונות שלך? איך אפשר להרגיש שלם כשחצי ממני נלקח ממני באותו יום נורא?
אני רק רוצה שתחזור,
לתת לי עוד חיבוק אחד,
עוד נשיקה אחת,
שתגיד לי עוד פעם אחת:
"אני אוהב אותך, אשתי לעתיד."
חודשיים לפני שהכול קרה, הצעת לי להיות אשתך, מאמי.
ראיתי את התמונות שלנו ביחד, ראיתי את התמונות של הסייב דה דייט שלנו, והדמעות ירדו לבד.
מאמי שלי, אתה חסר לי בכל נשימה.
בכל שיר, בכל ריח של אביב, בכל רגע קטן שהיה פעם שלנו.
אני ממשיכה לשבת ליד השולחן, אבל בפנים אני עדיין יושבת לידך.
שומרת עליך בלב, מחבקת אותך בזיכרון, ואוהבת אותך כמו ביום הראשון ואפילו יותר.
אל תדאג אהבת חיי אנציח אותך בכל דרך אפשרית.
אני מתגעגעת אליך, אהובי.
לנצח שלך.