אני בתיכון ואין לי באמת חבורת חברים ובתכלס אני די לבד, מתישהו זה משתפר נראה לכם? כאילו מה אני אכיר חברים רק בצבא?

אני מזה מבינה אותך,וברור שמשתפר
והצבא זה המקום

לחכות לצבא זה עצה גרועה זה פשוט אומר לא לעשות כלום עד שהטבע יציל אותך מעצמו

תנסי להבין איך את יותר יוצרת דיבור עם אנשים
אל תצפי להפוך תוך יום וחצי לחברה הכי טובה של מישהי אבל לאט לאט ככל שתדברו יותר ותהיו חברס זה יקרה

אל תיהי מאולצת ומעצבנת שמנסה שיתייחסו אליה כי זה רק יעשה את האפקט ההפוך, תדברי עם אנשים באלגנטיות ובגובה העיניים ולא בצורה מתחננת

אם יש לך כישורים חברתיים טובים אין סיבה שלא תצליחי, זו לא משימה בלתי אפשרית שצריך לקוות לנס בשבילה

בהצלחה!

היי לך,
עברו כמה ימים מאז שכתבת והמילים שלך לא עזבו אותי. כשקראתי אותן הרגשתי את הבדידות שעוטפת אותך כמו ענן מחניק, שמביא עצב עמוק.
מבינה שאת מרגישה שאין לך את החבורה שלך וחוששת ממה שיהיה בעתיד. מילותייך משדרות רצון לשינוי, ומסיקה מדברייך שאת מבקשת בקשה, לא להרגיש לבד. כמה לא מובן מאליו העובדה שכתבת ושיתפת במרחב במה שאת מרגישה...
זה קשה להישאר לבד עם המחשבות שמציפות, לפעמים לשוחח עם מישהו קרוב או לפנות לאיש מקצוע יכול לעזור, בין אם על ידי מתן כלים ובין אם פשוט בהקשבה.
חשוב לי שתדעי שאני מתנדבת בעמותת סה"ר, ואנחנו כאן עבורך בכל זמן שתרגישי צורך לדבר או לשתף. המתנדבים שלנו זמינים להקשיב לך במרחב בטוח ומכיל לכל רגש, תהייה או מחשבה ללא ביקורת, ללא לחץ, רק הקשבה אמיתית עם הרבה חמלה והבנה.
ניתן לפנות אלינו דרך הלינק המצורף לצ'אט.
איתך ,
מתנדבת סה"ר