לא יודעת למה אני בוכה, אבל אשמח לדעת האים מישהו מזדהה?

אי אפשר למלא חלל של מישהו שבחר ללכת.
הוא תמיד יישאר שם. לפחות ככה זה מרגיש עכשיו.
אבל אם הוא תמיד יישאר, אז למה אני בוכה? הרי זה לא באמת נגמר, נכון?

הבכי מסמל אובדן של משהו,
אבל אם הוא יחזור מתישהו, הוא באמת נחשב אבוד?
אז מה בעצם איבדתי?

אולי אני בוכה כי אני יודעת שגם אם הוא יחזור
משהו בי נסגר, אצלי כבר אין המשך.
אולי אני בוכה כי אני יודעת איך זה מרגיש לפגוש מישהו ישן
שפעם גרם לי להרגיש פרפרים,לצחוק, לשמוח,
והיום אני פשוט מביטה בו ויודעת
ששום דבר שהוא יעשה לא יגרום לי להרגיש בטוחה כמו פעם.

כי אני יודעת איך זה מרגיש כשהוא הולך.
אני יודעת איך זה מרגיש כשנתתי את כולי.
ואז פתאום היה לו קל ללכת.

מה, כבר לא אכפת לו שאשמח?
כבר לא אכפת לו להישאר?
איך אפשר לסמוך על מישהו שבחר ללכת?
איך אפשר להרגיש שוב משהו לבן אדם
שפעם היה הכול
ופתאום החליט לחזור?

אז אני לא בוכה עליו.
אני בוכה על מה שהוא גרם.
על זה שעכשיו גם היא הוא יהיה פיזית קרוב
אצלי הוא יהיה רחוק, ואני לא רוצה אותו רחוק
אבל זה כבר לא משהו שאפשר לתקן.