4 תשובות
אני מבין ומזדהה עם חלק מהדברים שאמרת. אמרת יפה את מתארת פשוט תחושת באסה שקצת מוציאה את החשק. לא לדעת מתי צחצחת שיניים פעם אחרונה זה תסמונת של דיכאון, שאפילו המשימות הכי יומיומיות ורגילות נראות נורא קשות ומעייפות ומעציבות. אני חושב שאת קצת בודדה. היו לי תקופות ארוכות דומות למה שאת מתארת. אני חושב שמה שהוציא אותי מזה זה חברים חדשים. למצוא משהו חדש שנותן לי אור. מצאתי הרגלים חדשים כמו ריצה שבאמת באמת נהניתי מזה, וחברים חדשים, שפתאום ריגשו אותי מחדש. זה בסדר גם אם בסוף את מוצאת שהדבר החדש שהתחלת בסוך משעמם אותך ולא מגניב. תעברי למשהו חדש. התחושה הזאת עוברת. באמת אני נשבע. בסוף את יוצאת מהלופ ומצליחה להעריך שוב את החיים. עוד משהו ששמתי לב רק בדיעבד, אבל משהו שעזר לי היה שלמדתי גם להיות עם עצמי. תמיד פחדתי נורא להיות לבד, אפילו בלי מוזיקה. לא יכולתי להירדם בלי הטיקטוק כי זה היה לי נורא קשה הבדידות ולהיות רק עם המוח של עצמי. להתמודד עם המחשבות שלך יכול לעזור לך. תזכירי לעצמך מה את שווה. תזכירי לעצמך איזה סוג בן אדם את, ומי את. ואל תתיאשי זה באמת עובר ועובר מהר יותר כשאת באמת מאמינה שזה יעבור. אני באמת כאן ואשמח להקשיב ולדבר אם תרצי
שואל השאלה:
תודה רבה
אנונימית
היי יקרה,

קוראת את מילותייך כעת ומקווה שאת בטוב. שומעת בדברייך את תחושת התסכול שמלווה אותך שהמחשבות עובדות אולי שעות נוספות ואולי גם קשה לך להתרכז, שומעת בדברייך שהתקופה הזאת עמוסה בשבילך ומערערת את הביטחון שלך בדברים הקיימים בחייך..

יכולה רק לתאר לעצמי כמה זה לא פשוט לחוות תקופה מבלבלת ולא ברורה ושהעוגנים מתערערים ומאוד קשה למצוא חוף מבטחים ..

אולי יש אדם קרוב שנמצא בסביבתך שאת יכולה לשתף במה שאת מרגישה ייתכן והשיח והשיתוף יוכלו לעזור לך ובעיקר לא תצטרכי לשאת את המשא הזה לבד

אני מתנדבת בעמותת סה"ר אם תרצי להמשיך ולשתף בתחושותייך במרחב בטוח ולא שיפוטי את מוזנת לפנות אלינו בצ'אט בקישור שאצרף לתגובה.

שולחת לך חיבוק והמון כוחות וחיזוקים
שלך,
מתנדבת סה"ר
שואל השאלה:
^^ אבל אני לא מרגישה עצובה או משהו אני רוב היום סבבה , זה רק כשאני לבד או רגעים כאלה
אנונימית