אנשים שהיו בדיכאון וזה דפק להם את הפרספקטיבה על ריכוז, מוטיבציה, תכניות וזמן. איך התחלתם לשקם את עצמכם ולחזור לתשוקות?

ציפרלקס וטיפול פסיכולוגי, הכדור הזה הציל לי את החיים, חזרתי לחיות, לצחוק, לצאת מהבית ולמצוא תכלית בחיים

עם טיפול פסיכולוגי, כדורים וגישה אופטימית
ואני אפרט על השלישי
זה קשה להגיע למצב שאת רואה הכל לטובה
אבל בשביל לעצור את הנפילה את חייבת לעשות את זה, להתחיל לקחת דברים כשיעור
משהו שלי מאוד עזר זה שהכרחתי את עצמי לכתוב רשימה של "100 סיבות לחיות" ועשיתי את הדברים הכי קטנים שיש, זריחה, שוקו חם, כלבים ברחוב.
ומשם הייתה לי נקודת מפנה
אם תגרמי לעצמך לשמוח כל פעם, אפילו קצת, בלי שתשימי לב המצב ישתפר, רמות הסרוטונין במוח שלך יעלו ולאט לאט תחלימי
קחי הכל כשיעור וכחלק מההחלמה
גם זה חלק חשוב אגב
שינוי מיינדסט
במקום להגיד "אני בדיכאון" התחלתי לומר "אני מחלימה מדיכאון" שזה שינוי קטן אבל משמעותי בראש שלנו
אז המון בהצלחה ויהיה טוב❤

לא הייתי בדיכאון, לא רציתי להיכנס ומעולם לא נתתי לעצמי להיות באחד כזה, גם כשבאמת הייתי על הקצה ולא ראיתי אנשים כמעט חודשים וישנתי בכיתות לימוד על מזרון בלי אף אחד - לא נתתי לעצמי.
והכל בזכות סיבה אחת.

דיכאון בעבר היה דבר נדיר ביותר, כמה לעשרות אם לא מאות אנשים היה מאובחן בזה, וגם אז לא תמיד ברמה קיצונית וכדומה... היו מסתדרים עם זה.
דיכאון שיש היום הוא פשוט חוסר משמעות, כשיש לנו חוסר משמעות, קשה לנו, קשה לנו להאמין שאנחנו באמת מישהו, כשקורה לנו משהו רע ואנחנו מרגישים שלאף אחד לא אכפת, או שקורה משהו עצוב ואף אחד לא משתתף בצערנו - כל אלו גורמים לזה.
חוסר משמעות זה חלק עצום מאוד מדיכאון בשנים האחרונות, בקורונה זה עלה לא בגלל שאנחנו לא דיברנו עם אנשים.. אלא כי לא חווינו דברים מיוחדים, דברים שגרמו לנו להיזכר שלחיים יש משמעות, חוויות, הישגים, ומה לא.

היום אני פשוט לא מוותר, לא מושלם ולא קרוב למה שאני רוצה, אבל אני זוכר תמיד למה אני מתקדם, למה אני שואף להיות, אדם שיודע מה מחכה לו בסוף הדרך - לא מפחד מאורכה.

מקווה שעזרתי (:

פסיכולוגית וחברות עזרו
אבל תכלס הפסיכולוגית לא באמת עזרה יותר מדי...

את האמת שזה ששיניתי את המוזיקה שאני שומע למוזיקה אופטימית יותר היה משמעותי מאוד וגם זה שהתחלתי לכתוב ביומן ולשפוך לו את כל מה שאני מרגיש ובכללי זה לא משהו שלקח ברגע זה תהליך שבאמת היה ארוך מאוד והוא עדיין לא נגמר

שאלה טובה אני לא בטוח אם הייתי בדיכאון או אם אני עדיין בדיכאון או כבר לא אבל אין לי מושג איך אני יוצא מזה, באמת שהייתי בטוח פעם שאני בדיכאון ושעכשיו אני מרגיש יותר טוב אבל אין לי מושג מה קרה, למרות שגם עכשיו אני מרגיש מדי פעם את זה אז באמת אין לי מושג מה קורה

לא חושבת שהייתי בדיכאון ממש אבל היו לי תקופות קשות
שאו שהייתי כבויה או שהייתי בוכה ברמה של כמה פעמים ביום
בגדול פסיכולוגית זה עוזר אבל זה תהליך שלוקח זמן
מבחינת הדברים הקטנים יותר הייתי אומרת אם מתאפשר לך לצאת מהבית כמה שיותר לצאת לחופשה עם חברות
ואת יכולב לדבר אפילו עם הרופאת משפחה שלך היא יכולה להציע לך פסיכולוגים מהקופה ועוד דברים בהתאם למצב שלך
אני אישית גם הגעתי למצב שזה פגע לי בריכוז והתחלתי לקחת ריטילין שכנראה הייתי צריכה בלי קשר אבל במיוחד בתקופה הזאת

טיפול מקצועי , ממליצה קודם אבחון פסיכיאטרי הוא כנראה יתן לך מרשם לכדורים אם אתה צריך , זה יאזן אותך קודם כל ! אחר כך מטפלים בבעיה אצל פסיכולוג.

האא אני עדין בבעיות עם מוטיבציה..
אבל היה בסדר מה שעוזר לי עדין לתמודד זה רצון עז לצליח

אנונימית יקרה,
קוראת את מה שאת כותבת וקשה להבין כמה מורכב יכול להיות להתמודד עם התופעות שאת מתארת לאחר שחווים דכאון. תקני אותי אם הבנתי לא נכון וייתכן שאת מרגישה גם עייפה ומותשת. יכולה לדמיין כמה פגיעה ושברירית את יכולה לעיתים להרגיש לאור המצב עליו כתבת. הבחירה לכתוב כאן, לא מובנת מאליה ומאפשרת לנו להציע לך יד תומכת, גם אם היא רק בהתכתבות. חשוב לנו שלא תישארי עם זה לבד, לפעמים אנחנו זקוקים לשיחה או יד מכוונת של אדם שלא מכיר אותנו ונוכל לשתף את הרגשות והתחושות שלנו באופן חופשי ופתוח.
אצלנו בסה"ר (סיוע והקשבה ברשת) יש אפשרות לפנות לצ'אט שם תוכלי להתכתב באופן אנונימי עם מתנדב/ת של סה"ר שי/תקשיב לך. אם תבחרי באפשרות הזאת מצרפת לך לכאן את הלינק לצ'אט.
שלך,
מתנדבת סה"ר