עדיף לי להמשיך עם זה?

יש סוג שם מקום-תנועת נוער שאני הולכת לשם. אבל אני מהסוג האנשים בשקטים שלא מדברים ככ וביישנים כאלה. בגלל זה אני לא מרגישה ממש חלק מה"חבורה", כן אולי אני משתתפת שם זה אבל אני לא מכירה שם אישית רוב האנשים, ואני כמעט תמיד מוצאת את עצמי סוג של בדד אפילו כשסובבים אותי אנשים, והתחושה הזאת שאיך לי מה לעשות פשוט. כן מדברים איתי שם, אבל כולם שם מכירים את כולם ואת הדם שלי בטח לא יודעים הרבה. היו תקופות שהיה לי די סבבה ואפילו תקופה שחיכיתי לימים שהמקום פתוח. לא שמכריחים אותי לבוא, פשוט אני מרגישה בתקופה הזאת (מלחמה) מזה גרוע לשבת בבית ולא לצאת, וגם כן אני מבינה שאם אני לא "אתאמץ" ואעבור "תהליך" אני אהיה כמו כולם, אבל בשביל זה אני צריכה לבוא לשם ואולי לעבוד על עצמי? רוב האנשים שם עברו "תהליך" (איך שהם קוראים לזה) כדי להיות כאלה.. לא נמנעים...
לא שמחרימים אותי שם, כולם שם נחמדים. כשאני חוזרת הביתה אני מרגישה כאילו הוציאו ממני את כל האנרגיות...
מישהו יכול להסביר מה קורה לי? מה לעשות?