בזמן האחרון יש לי מחשבות טורדניות ורשמתי לאנשים שאני מכירה מכתבים

לא אל תשלחי

אל תשלחי חבל

לא לשלוח

מזכיר את לכל הנערים שאהבתי

שואל השאלה:
אם לא הבנתם זה מכתבי פרידה...

עדיין ^

יקרה,
שומעת במילים שלך את ההתמודדות עם ההצפה הגדולה של המחשבות הטורדניות, ושבתוך זה יש גם בלבול ותחושת דחיפות סביב מה לעשות איתן.
נראה גם שעולה תחושה של בדידות ורצון עמוק שמישהו יראה אותך באמת, יבין כמה קשה לך ויהיה שם איתך בתוך כל מה שמרגיש כל כך כבד.

בתוך העומס הזה, אולי כדאי לנסות לא להישאר עם המחשבות לבד. שיתוף של אדם קרוב שאת סומכת עליו, או פנייה לאיש מקצוע, יוכלו לאפשר למקום בטוח להחזיק איתך את מה שעובר עלייך ולעזור לעשות קצת סדר.

בנוסף, מזמינה אותך להיכנס לצ'אט או לווטסאפ של עמותת סה"ר- סיוע והקשבה ברשת, לדבר עם אחד המתנדבים שלנו ואולי להרגיש קצת פחות לבד בתוך המצב...

שלך,
מתנדבת סה"ר