נמאס לי כבר שאין לי חברים, פריקה

מבינה אותך

אחשלי גם אני יב בוא נהיה חברים אנחנו

מבינה אותך
תנסה לא להסתמך רק על חברים תנסה לצאת גם לבד אולי זה יעשה לך טוב

אני בול באותו מצב כמוך
אני מקווה שזה ישתנה בגיוס או משהו ולאט לאט מתרגלים ללבד הזה
אין לי מה להגיד שיעודד אותך

מבינה אותך ברמות אני באותו סרט כמו שלך אז אין לי כלכך מה להגיד לך

הייתי במצב כמוך הלכתי לים סתם עם מישהו שלא הכרתי בקושי החבר הכי טוב שלי עכשיו

היי
זה נשמע באמת מאוד מתסכל וכואב להרגיש ככה, תדע כי הרבה אנשים
מרגישים כמוך בתקופות שונות בחיים ואתה לא לבד.
טוב שהחלטת לשתף , זה לא מובן כלל וכלל. מציע לשתף גם את ההורים או מבוגר אחר שאתה מעריך- אולי תקבל עצה מועילה, בנוסף עצם השיתוף מקל על התחושה. שווה לנסות להיות יותר אקטיבי ויוזם ואולי לנסות להרחיב את מעגל
החברים על ידי חוגי עניין, ספורט, עבודה זמנית וגם ברשת
בקרוב תכיר אנשים חדשים במסגרת צבאית
אני מאמין כי זו תקופה חולפת ובקרוב תוכל לשנות את המצב
של "להיות לבד כל הזמן"
בהצלחה

יקר,
שומעת מהמילים שלך תסכול, ייאוש ואולי גם בדידות עמוקה. נראה שהשגרה הזו, שבה אתה נמצא רוב הזמן בבית לבד עם המחשבות, מייצרת תחושה כבדה של תקיעות ושעמום. הפער בין הרצון שלך בחברה, בלצאת, לדבר ולעשות דברים משותפים, לבין המציאות שבה הקשר עם החברים מהכיתה לא ממשיך מעבר לשעות הלימודים, משאיר אותך עם תחושת ריקנות ושאלות לגבי עצמך.

אולי כדי לשבור מעט את המצב הזה ולצאת מהבית, תוכל לנסות לחפש מסגרת התנדבותית קצרה עד הגיוס, או להצטרף לקבוצות ולמסגרות סביב תחומי עניין שלך ובאופן כללי, מרחבים שבהם אפשר לפגוש אנשים חדשים.

יחד עם זה, מזמינה אותך להיכנס לצ'אט או לווטסאפ של עמותת סה"ר- סיוע והקשבה ברשת, לדבר עם אחד המתנדבים שלנו ואולי להרגיש קצת פחות לבד בתוך המצב...

שלך,
מתנדבת סה"ר