נמאס לי מחברה שלי(סוג של פריקה)

אני מרגישה כיאלו אני הפסיכולוגית שלה.
אני בגמת כבר לא סובלת אותה, תמיד יש לה בעיות עם בנים והקראש שלה ומשפחה ואני תמיד שם בשביל לדבר איתה ולעודד אותי, אני החברה הכי קרובה אלייה אז באמת שלא אכפת לי ללכת ולתמוך בה, אבל היא לא מבינה שגם לי יש בעיות בחיים ולא רק לה ושגם לי לפעמים קשה והיא אפילו לא פעם אחת שאלה אם אני בסדר.
היום לא הלגתי לבית הספר והיא שלחה לי למה השארנו אותה לבד עכשיו, ואני מבינה אותה זה לא כיף להישאר לבד. אבל אחרי זה שלחתי לה שקרה משהו במשפחה ושלא יכולתי לבוא והיא פשוט יכלה להגיד שזה בסדר אבל במקום זה היא המשיכה עם שלה ואמרה שזה חא עיניינה ודברים כאלה. לפני יומיים שהיא בכתה אני ליטרלי הלכתי לבית שלה למרות שהייתי באמצע משהו כדאי לעודד אותה וזה מה שאני מקבלת.
יש לנו עוד חברה והיא לא ככך מעורבת במה שוקרה, שלושתנו סוג של חברות בא לי להמשיך להיות עם החברה השנייה אבל אני כבר לא סובלת את הראשונה
מה עושים במצב כזה?