למה לדעתכם אנשים חכמים יותר בדרך כלל יותר מדוכאים?

כי הם מבינים יותר את האמת הכואבת בעולם.
טיפשות זו בורות, ובורות זו ברכה.

זה לא נכון זה הפוך

חושבים יותר

וואלה שמע
באמת שזה. נכון
פשוט מרגיש אולי שהם יותר לבד וזה
עסוקים בעצמם.
ועכשיו שאתה לבד אחי
יש מלא מחשבות בראש במיוחד שאתה בדיכאון כי אתה מושבת
קיצר אתה משתמש יותר במוח, אתה מייצר מלא מחשבות ,דמיון חזותי וזה
לפעמים מדמיין מה יקרה מה הפיתרון וזה
וזה פשוט להשתמש הרבה במוח
זה לא תמיד ככה
יש כאלה שפשוט מרותקים למסך וזה בסדר
קיצר פשוט שאתה לבד אתה משתמש יותר במוח וחושב הרבה

אנשים כאלה בדרך כלל לא טובים בלהתחבר לחברה ובאמת למצוא מישהו שמדמה אותם ובכללי אנשים כאלה לא מתמקדים בדברים כאלה כי הם רוצים לדעת עוד, יש פילוסוף חכם שאמר שהעולם הזה מלא בסבל וככל שאתה מודע יותר אתה מרגיש את זה יותר

א. לא יודע מי אומר את זה ומי קובע את זה שאנשים חכמים שמחים יותר, זה משתנה.
ב. אם אני צריך עדיין לענות על התשובה, זה כי כמו שאמרו, לפעמים הם יודעים את האמת או יש להם רצונות בחיים ולא תמיד יכולים להשיג אותה, ולאו דווקא כי הם לא חכמים או סיבות כאלו ואחרות.

הם מבינים את החיים אחרת ויש להם הרבה overthinking

כי ככל שחושבים יותר קולטים כמה המקום הזה דפוק

חשיבת יתר היא לעיתים קרובות גורם לחרדה, למועקה ולספק. ואנשים חכמים נוטים לחשוב יותר.

אותה סיבה כמו שאנחנו ילדים העולם נראה לנו יותר ורוד ויפה אבל ככל שאנחנו מתבגרים וצוברים ידע מבינים שזה לא באמת ככה.

אני מניח שאתה מתכוון בחוכמה למודעות. אם זה מה שאתה מתכוון אליו אז אני חושב שזה בגלל שלדעת דברים מסוימים באמת יכול לגרום לך להרגיש רע. מעבר למה שאתה יודע, גם עצם זה שאלו דברים שנדמה שאחרים לא יודעים. אם אתה יודע דברים שהרבה אנשים אחרים לא יודעים, אולי אתה יכול להרגיש לבד עם התחושה הזאת. לא יהיה לך עם מי לחלוק את הידע שלך. אתה תרגיש שונה מכולם. זו ההצעה שלי. אבל שזה יהיה ברור, לא כל מי שנחשב "חכם" הוא בהכרח מדוכא בעיניי. אבל אני מניח שאפשר להיות מדוכא בגלל מודעות. אבל זה לא בהכרח תמיד ככה.

קודם כל מאיפה הפלצת את העובדה הזאת

^דיברת אליי ?

^ לא, לשאול השאלה

אה. בסדר.

כי יש שכל ואיתו יש דאגות

כי כשאתה חושב יותר אתה חושב יותר על דברים רעים בין היתר

כי אין שכל אין דאגות

כן.
אבל סוג מסויים שלך חוכמה

לעיתים זה כי הם חושבים שהם חכמים אבל מפספסים אמיתות ברורות על החיים לכן חשים צורך להיאחז בקונספציות ותיאוריות למינהן , שמשאירות אותם במקום
כי הם "חכמים" אך מקןבעים, בעוד שחכמה אמיתית היא היכולת להשתנות בכל רגע ורגע
כי העולם החיצוני מתווך להם מדי דרך העולם הפנימי

אני לא מסכים אני חושב שהכחמה האמיתית היא לדעת להיות שמח למרות כל הכאב והעצב בעולם

כי הם מודעים ליותר דברים, ואי אפשר לחסוך את הכאב כשחוקרים נושאים שקשורים לדברים רגישים.
אי אפשר לדעת רק מה טוב ולהתעלם מהרע.
אני לא אומרת שאני חכמה או חושבת ככה, אבל כשהתחלתי להתעניין בפילוסופיה או מניעים לדיכאון ופ.ע (כאחת שסובלת) זה גרם לי להתעמק בזה יותר ביום יום, בין אם רציתי בזה ובין אם לא.
אבל אני שמחה שהסתקרנתי, כי באותה מידה שיש דרך להיכנס לזה יש גם דרך לצאת.

נטייה לחשיבת יתר, ראייה פסימית ורומיניציה

כנראה כי הם חיים יותר בתוך הראש שלהם מאשר במציאות

כי המחשבות של אנשים חכמים לרוב הן עמוקות יותר, הם מגיעים למסקנות עמוקות יותר על החיים והראייה הכללית שלהם היא מאוד עמוקה

כשאתה חושב יותר אתה מתכנן קדימה ומבין יותר מהר דברים רעים שיקרו או סביר שיקרו, מה שגורם לך להתעצב עליהם עוד לפני שהם בכלל התרחשו;)

הם חשופים יותר למכאובי הדעת

אולי זאת לא הכוונה שלך בשאלה, אבל אני חושבת שאנשים שאף אחד לא מבין אותם מרגישים עצב
אנשים חכמים הם אנשים שלא מבינים אותם, כי המוח שלהם הוא ברמה אחרת מאנשים אחרים ולכן הם מדוכאים

אני היחידה ששאלתי את השאלה הנכונה ועושים לי מינוסים,חיים בסרט

ככל שחוקרים יותר מבינים עד כמה אנחנו באמת לא יודעים וזה יכול להיות מתסכל

יכולה להעיד על עצמי שכן

בואנה מי עושה לי מינוסים

^^^^בעיקרון זה דבר די ידוע וגם לא מאוד קשה לשים לב לזה לדעתי, כנראה כבר יצא לך לשמוע נגיד את המשפט "אין שכל אין דאגות"

ברו עשתה לכולם פה מינוסים ואז שואלת מי עושה לה

^^כי אם אתה לא מבין סיטואציה אתה לא מפחד ממנה,זה לא אומר שאנשים חכמים יותר מדוכאים יותר, הבנה עמוקה מסובכת יותר אבל זה לא אומר דכאון, לי יש חוכמת חיים גבוהה יותר יחסית (אני לא עפה על עצמי זה בגלל משהו מאובחן,רגישות של המוח שיש לי בגלל משהו) ואני לא מדוכאת יותר,להפך, אני מנסה ללמוד על החיים ולהתקדם עם זה,אם החיים היו רעים במקור אז הבנה עמוקה יותר שלהם זה הבנה יותר טובה שדברים רעים ואז אתה יותר מדוכא אבל החיים הם יחסית איזון אז אין שום סיבה שהם יהיו מדוכאים יותר סתם ככה אם הסברתי את עצמי נכון, אלברט איינשטיין היה אדם מדוכא למשל?

^^ עשיתי כי עשו לי "ברו"

ואנונימית תדעי שיש לך מינוס על התגובה שהוא לא אני

^^^"למה לדעתכם אנשים חכמים יותר בדרך כלל יותר מדוכאים?"
אני מניח ששואל השאלה בכוונה הוסיף בדרך כלל;)

^ בדרך כלל כלומר או הרוב, או רוב הזמן,עדיין,התשובה שלי לא משתנה

כן, לרוב לאנשים חכמים יותר קשה למצוא חברים, לכן הם יותר לבד.

^^הקטע זה שיותר הפרחת את זה בדוגמאות, את צודקת שזה לא בהכרח מוביל לזה אבל מהנסיון שלי ומהיגיון אני מניח שלאנשים שחושבים הרבה באמת יהיה יותר קל לשקוע לזה או בכללי להתעצב

^ אוקיי, בכל מקרה התגובה שלי כאן בשביל שהשואל יקרא, אם אפשר להוסיף שוב בלי התנשאות חלילה, לשקוע קרה לי בעבר אבל למדתי לחקור שזה בא מסקרנות אמיתית ולא בכל מחיר , מאמינה שרוב אנשים חכמים אחרים למדו את זה גם,בכל מקרה זאת התשובה שלי

כן
אה חשבתי שהשאלה זה האם אתם חושבים חחח

כי חושבים יותר

על מה התבססת כשכתבת שאנשים חכמים בדרך כלל יותר מדוכאים?

https://grok.com/share/bgvnywn5_96aba6c1-43d5-4b1f-9d40-98081ef7f3e1

התשובה הראשונה סיכמה את הכל.

תראה חוכמה יכולה להיחשב להרבה דברים. היא יכולה להיות השכלה אקדמאית, ידע רחוב, אינטליגנציה. גם אינטליגנציות יש הרבה סוגים. מישהו יכול להיות גאון במתמטיקה ולא לחשוב יותר מדי על המצב בעולם וכזה ואז אולי הוא פחות עצוב אבל הוא לא לא חכם. כדי לענות על השאלה ששאלת צריך לדעת מה אתה מגדיר כחוכמה. ובכללי מאיפה הבאת את המידע הזה.

חברים התשובה היא מכאובי הדעת אין צורך לריב התנך כבר נתן לנו את התשובה

^לא כל מה שהתנך אומר נכון

^^מה זה אומר מכאובי הדעת?
זה לא ממש נשמע כמו הסבר אלה יותר כמו לחזור על העיקרון של השאלה במילים אחרות לא?

^עושה (ק)סמים את צודקת ברמות

"מכאובי הדעת" (או "יוסיף דעת יוסיף מכאוב") הוא ביטוי מהמקורות (קהלת) המתאר את הצער והכאב הנפשי הנלווים להרחבת הידע וההבנה. ככל שאדם יודע ומבין יותר את המציאות המורכבות שלה או את חסרונותיו כך גוברת תחושת הכאב הבדידות או התסכול שלו.


מה שבעצם אומר שאדם חכם- אדם שיודע יותר דברים, חשוף למציאות בצורה יותר רחבה וכך גם לחסורונות שלה
- ובכך נוצרת תחושת הבדידות(דיכאון)

כי הם חכמים

זה לא נכון