כבר תקופה מרגישה ריקנות בפנימיה

אני הייתי באותה הסיטואציה בול ועזבתי

הייתי גם בפנימייה ולקראת אמצע שנה דווקא התחלתי להתחבר בכללי זה יכול להשתנות
אבל אם אין לך שם חברות טובות ודברים שאת אוהבת לעשות תעזבי למקום אחר

הייתי אומר שתנסי להתחבר לסביבה, אבל אם את אומרת שזה כבר תקופה ככה, אז הייתי ממליץ שתעברי למקום שבו יהיה לך יותר טוב אם אפשר

שואל השאלה:
יש לי שם חברים ואני הכי בסבבה עם אנשים
פשוט זה תחושה שלי כזה

לא יודע מה להגיד לך כי לעזוב זה הפתרון הכי קל תחשבי על זה טוב ותלכי לפי מה שנראה לך שיוביל אותך למקום טוג

אני חושב שאם זאת תחושה פנימית אישית אז יש לך אפשרות לפרוק לחברים

היי יקירה,
יכולה לשמוע כאן במרחב את הדכדוך שעוטף את מילותייך ויכול להיות שגם את ההרגשה הפנימית שלך.. מתארת לעצמי שלקום כל בוקר עם אותה תחושת חסר עלולה להוביל למין בור פנימי שנפער לו בפנים, ואת מחפשת דברים שישמחו וימלאו לך את הלב ואת לא מוצאת.. כמה הלב תשוש ועייף..
משערת שאת רוצה להרגיש חיבור לפנימייה, לצוות ולחברים, ואילו משהו נתקע ולא זורם, לפעמים זה יכול להרגיש כמו חול טובעני שמושך למטה את הגוף..

יקירתי, נדמה שכבד להישאר עם הרגשות האלו לבד. יכול להיות שיש מישהו בסביבתך שאפשר לגשת אליו ולשפוך מעט את הלב אולי לצוות הפנימייה או משפחה.. עצם היכולת לשים את הכאב במילים כבר יכולה להקל מעט על העומס הרגשי..
מזמינה אותך לפנות אלינו לעמותת סה"ר, לשיחת צ'אט אנונימית, שבה תוכלי לפתוח מעט את הלב עם מתנדב.ת שיהיה שם איתך, לצידך..
מצרפת לך לינק לצ'אט.
שלך, בחיזוק :)
מתנדבת סה"ר.