אני בת 18 ואמא שלי אף פעם לא נותנת לי לצאת מהבית, מה לעשות?

גם אני כזאת אני 19 והמקומות היחידים שאני יוצאת אליהם זה עבודה ולימודים ועומדים לי על כל דקה עד לרמה שאני מדווחת להם באיזה שעה יצאתי ובאיזה שעה אני יוצאת להפסקה כן כן עד כדי כך אני יכולה ככ להזדהות איתך אני מאמינה שאם תשכנעי אותה להתחיל לעבוד תוכלי להיות עצמאית ולדאוג לעצמך

זה ממש לא בסדר דיברת איתה על זה?

את צריכה לעשות איתה שיחה ממש ממש עמוקה על זה ועל כמה שזה מפריע לך, ושאת מבינה את הדאגה אבל אחרי הכל את כבר לא ילדה קטנה.
הכי חשוב זה לנסות שלא לפתח מזה ריב, כי ריב לעולם לא יעבוד.
מאחל לך המון בהצלחה, נשמע לא פשוט

מבאס אבל תדברי איתה על זה תגידי לה את כבר בת 18 ואם זה ממשיך ממליץ לך להיות עצמאית יותר חוקית את יכולה

שואל השאלה:
^ לא נותנת זה אומרת לא כשאני מבקשת/ מודיעה ואני לא רוצה ללכת נגד אמא שלי אז זה פשוט תמיד נגמר בריב..

הי לך,
בפוסט תיארת בפשטות אולי אפילו באיפוק את המצב שלך מול אמא.
במצב כזה, אפשר להניח שאנשים רבים בגילך היו כבר מזמן מתפוצצים על אמא שלהם. ועדיין - כשקוראת בין השורות שכתבת נשמע שהרגשות שלך לעניין מעורבים. מצד אחד יש לך את הרצון להיות עצמאית וחופשיה ומהצד השני את מבינה שאמא היא לא רעה אלא בסה"כ רוצה להגן עלייך.
יכול להיות מאוד מבלבל להתנגד למשהו כל כך אבל גם להבין אותו. אולי ההרגשה הזאת שיש מי שאכפת לו ממך, מי שדואג ורוצה את טובתך חשובה לך ולכן את בוחרת שלא להתעמת עם אימך...
יש מצב שהבנתי לא נכון, אבל מהדברים שלך נשמע שבסה"כ עד היום חיית פחות או יותר בשלום בתוך הגבולות האלה.
לפעמים הרע והמוכר יכול להיות יותר נוח מהחדש והלא ידוע וככה לעכב את השינוי שבהתחלה נראה מפחיד עבור שני הצדדים.
אם זה מתאים אולי תוכלי לשוחח עם אימך או עם אדם קרוב אחר על הדברים ולשתף ברגשות שלך. לפעמים מתוך השיתוף עם מישהו אחר התמונה מתחדדת ואז יותר ברור איך להמשיך הלאה.
אם תרצי תוכלי להיעזר לשיחה גם במתנדבי ס.ה.ר (סיוע והקשבה ברשת) בצ'אט אנונימי במרחב בטוח וללא שיפוטיות. את מוזמנת ליצור קשר דרך הקישור מטה מתי שיתאים לך.
מאחלת לך שתמצאי את הדרך הנכונה לך לפרוח,
שלך,
מתנדבת ס.ה.ר