5 תשובות
אם תרצי לשתף אני פה:)
הפרטי פתוח❤
אני פה בשבילך❤
היי יקירה,
אולי קשה לך להאמין כרגע שיהיה בסדר, כל מה שאת צריכה לעשות זה פשוט להירגע, לנשום עמוק, לשאוף ולהאמין שהמצב חולף וההרגשה שלך תשתפר.
כשאת דואגת והכל מרגיש רע, שימי לב שלרוב התחושה היא זמנית וחולפת כמו בגלים, כל תחושה מגיעה בסופו של דבר לסיומה וכל מצב חירום מתפוגג בסוף,
בשביל לשנות את ההרגשה אני מציע לך לשנות את המקום שאת נמצאת בו: לצאת קצת מהבית לעשות פעילות ספורטיבית, או אחרת וכו', הדברים האלו יכולים לעזור ולהקל.
כדאי לך גם לנסות ליזום קשרים ומפגשים ולהשתתף באירועים בהם תוכלי לפגוש ולהכיר חברים חדשים, לפעמים זה קשה אבל כדאי לנסות.
את יכולה גם להרשם לחוג בנושא שמעניין אותך כמו: אמנות, ספורט וכו' או לתנועת נוער וגם שם להכיר חברים חדשים.
כדאי שתדברי עם מישהו מבוגר שאת סומכת עליו : הורים, יועצת ביה"ס וכו' ובטוח שיוכלו לעזור .
בהצלחה!
אולי קשה לך להאמין כרגע שיהיה בסדר, כל מה שאת צריכה לעשות זה פשוט להירגע, לנשום עמוק, לשאוף ולהאמין שהמצב חולף וההרגשה שלך תשתפר.
כשאת דואגת והכל מרגיש רע, שימי לב שלרוב התחושה היא זמנית וחולפת כמו בגלים, כל תחושה מגיעה בסופו של דבר לסיומה וכל מצב חירום מתפוגג בסוף,
בשביל לשנות את ההרגשה אני מציע לך לשנות את המקום שאת נמצאת בו: לצאת קצת מהבית לעשות פעילות ספורטיבית, או אחרת וכו', הדברים האלו יכולים לעזור ולהקל.
כדאי לך גם לנסות ליזום קשרים ומפגשים ולהשתתף באירועים בהם תוכלי לפגוש ולהכיר חברים חדשים, לפעמים זה קשה אבל כדאי לנסות.
את יכולה גם להרשם לחוג בנושא שמעניין אותך כמו: אמנות, ספורט וכו' או לתנועת נוער וגם שם להכיר חברים חדשים.
כדאי שתדברי עם מישהו מבוגר שאת סומכת עליו : הורים, יועצת ביה"ס וכו' ובטוח שיוכלו לעזור .
בהצלחה!
היי,
מהדברים שלך עולה אולי תחושה של שקיפות כואבת, כאילו את נמצאת בין אנשים אבל לא באמת נראית... ייתכן שיש שם בדידות שמחלחלת לאט, תחושה שאת מחזיקה הרבה בפנים בזמן שהסביבה ממשיכה כרגיל, בלי לשים לב למה שמתחולל אצלך. נשמע שיש גם בלבול ופגיעה שקטה סביב זה שאנשים קרובים אינם פונים, דווקא כשנראה לעין שמשהו בך אינו במיטבו.
לעיתים, כשעוברים תקופה עמוסה רגשית, הגוף והנפש מצמצמים תנועה, נעשים שקטים יותר, ואולי הסביבה מפרשת זאת כהתרחקות או כחוסר צורך - גם אם בפנים יש רצון שיראו וישאלו. ייתכן שהפער הזה בין מה שאת חווה לבין האופן שבו אחרים מגיבים מעמיק את התחושה שלאף אחד לא באמת אכפת, גם אם המציאות שונה יותר ממה שנראה כרגע. במצבים כאלה, התחושה שאין מה לעשות או מאיפה להתחיל יכולה להיות מכבידה מאד...
בתוך כל זה, אולי כדאי לפנות לאדם קרוב שאת סומכת עליו, בתקווה שיוכל להיות אוזן קשבת למה שעובר עלייך. לפעמים, עצם זה שמישהו שומע ומחזיק איתך את הדברים יכול ליצור תחושת הקלה ונשימה קטנה בתוך הכובד.
אני מתנדבת בעמותת סה"ר - סיוע והקשבה ברשת, ומזמינה אותך לבוא לצ'אט שלנו, לכתוב עוד, לשתף ולחלוק... המספר הוא 055-9571399. אפשר ליצור קשר גם בלינק שצירפתי.
שלך,
מתנדבת סה"ר.
מהדברים שלך עולה אולי תחושה של שקיפות כואבת, כאילו את נמצאת בין אנשים אבל לא באמת נראית... ייתכן שיש שם בדידות שמחלחלת לאט, תחושה שאת מחזיקה הרבה בפנים בזמן שהסביבה ממשיכה כרגיל, בלי לשים לב למה שמתחולל אצלך. נשמע שיש גם בלבול ופגיעה שקטה סביב זה שאנשים קרובים אינם פונים, דווקא כשנראה לעין שמשהו בך אינו במיטבו.
לעיתים, כשעוברים תקופה עמוסה רגשית, הגוף והנפש מצמצמים תנועה, נעשים שקטים יותר, ואולי הסביבה מפרשת זאת כהתרחקות או כחוסר צורך - גם אם בפנים יש רצון שיראו וישאלו. ייתכן שהפער הזה בין מה שאת חווה לבין האופן שבו אחרים מגיבים מעמיק את התחושה שלאף אחד לא באמת אכפת, גם אם המציאות שונה יותר ממה שנראה כרגע. במצבים כאלה, התחושה שאין מה לעשות או מאיפה להתחיל יכולה להיות מכבידה מאד...
בתוך כל זה, אולי כדאי לפנות לאדם קרוב שאת סומכת עליו, בתקווה שיוכל להיות אוזן קשבת למה שעובר עלייך. לפעמים, עצם זה שמישהו שומע ומחזיק איתך את הדברים יכול ליצור תחושת הקלה ונשימה קטנה בתוך הכובד.
אני מתנדבת בעמותת סה"ר - סיוע והקשבה ברשת, ומזמינה אותך לבוא לצ'אט שלנו, לכתוב עוד, לשתף ולחלוק... המספר הוא 055-9571399. אפשר ליצור קשר גם בלינק שצירפתי.
שלך,
מתנדבת סה"ר.
קישורים מצורפים:
באותו הנושא: