מרגיש לי שאני חיי מאחורה בחיים

כל החברים שלי כבר בצבא. מנטליות אחרת. התחילו קורסים משמעותיים ובונים לעצמם קריירות. החלום להגיע למטכל נפל ביום סיירות האחרון באוקטובר. בגלל פאק של הצבא (סיפור ארוך) אני נדחיתי לסוף מרץ. מרגיש שכל החברים שלי כבר התקדמו בחיים שלהם. האחים שלי עזבו את הבית. אני בבית מתאמן ומחכה לגיוס לבד. לא הערכתי את התיכון מספיק עם כל החברה. טעות. הייתי צריך פשוט להתגייס לשיריון באוגוסט האחרון ולסגור עניין. תמיד אני עושה משהו ואז בדיעבד מתחרט על למה לא עשיתי אחרת לא משנה מה זה. באסה. עצות?