אנורקסים לשעבר איך יצאתם מזה?

לצערי
10 שנים אחר כך לא יצאתי מזה חחח
פשוט החלפתי בצד אחר של הפרעה
אבל אני גם ממש הדחקתי
יוצאים מזה אם רוצים לטפל ומתמסרים לתהליך 3> החלמה מהירה בובה את חזקה

לא הייתי אנורקסית ממש, אבל הייתי מאד רזה כי הרעבתי את עצמי
יצאתי מזה כי התחלתי לאכול נורמלי אבל הייתה לי עלייה במשקל עליתי איזה שתי קילו בשבוע משהו מזעזע
אבל עכשיו אני במשקל בריא
אני עדיין לא שלמה עם עצמי מאד אבל אני הולכת למכון ומתאמנת ובונה את הגוף שתמיד חלמתי עליו
(אגב כשהייתי מאד בתוך ההפרעות אכילה שקלתי 53 וחשבתי שאני שמנה בטירוף המטרה שלי הייתה 49, ועכשיו אני שוקלת 56 , אני 1.70)

ליבי איתך...
את משדרת רצון לצאת מהאנורקסיה אבל מצב של העדר כוחות לעשות מאמץ.

לפי מה שאת כותבת את מאובחנת ואפילו יש המלצה על טיפול שיתאים לך. ההמלצה הכי טובה שאני יכול לתת לך היא לעשות את המאמץ ולהתחיל את הטיפול.
ההמנעות או דחיה של הטיפול עלולה להפוך את הטיפול בהמשך רק ליותר קשה. וככל שמתחילים מוקדם יותר כן ייטב.

אני ממש מקווה שנתתי כאן כיוון. חשוב שתהיי מטופלת, זו הדרך המבטיחה יותר עתיד טוב יותר.

שיהיה בהצלחה מכל הלב,

היי לך,
קודם כל הרשי לי לשלוח לך חיבוק גדול.. נדמה לי שכתבת כאן מתוך דאגה גדולה לעצמך ורצון להחלים ולהיות בריאה.
עצם הכתיבה והניסיון שלך להתרפא הוא כבר הושטת יד ואני מתארת לעצמי עד כמה זה קשה ומאתגר להיות מול עצמך ולהבין שאת צריכה עזרה, אולי זה נראה צעד קטן אבל כל צעד הוא התקדמות..
ניתן להבין שאת במאבק כפול, מתמודדת עם הרצון להבריא ולאכול אבל זה לא עושה לך טוב ואת מרגישה רע .
אני לא יכולה לתאר עד כמה זה מתיש מעייף אולי אפילו מפחיד מאוד כי את מודעת לכל הנזקים וההשלכות.
את כותבת שאת לא אוכלת כבר מלא זמן, אולי מרגישה עייפה ומותישת, הגוף לא יכול לזוז וכל תנועה או פעילות מפילים אותך למיטה..
הלוואי והיתה לי נוסחת קסמים איך לעזור לך אבל אולי תוכלי לשקול את הדברים הבאים:
1. לשתף משהו קרוב בחששות שלך מאשפוז או בית מאזן, מה מפחיד אותך שם, מה מלחית אותך...
2. לפנות אל עמותת אנוש המתמחה בסיוע לבני נוער המתמודדים בבעיות אכילה, ולא רק בטיפול פרטני אלא עם עוד אנשים שיש להם הפרעה דומה : https://www.enosh.org.il
3. יש לנו באתר פודקאסט העוסק בנושא הפרעות אכילה https://sahar.org.il/podcasts/ אולי תמצאי שם אופטימיות וכוחות להמשיך בטיפול.
4. את מוזמנת לעלות לצ'ט שלנו, לספר לשתף ולפרוק בפני המתנדבים שלנו לינק בסוף התגובה המתנדבים שלנו יקשיבו וינסו לעזור.
את לא לבד, אנחנו כאן בשבילך,
שלך מתנדבת סה"ר

התמודדתי עם זה שנתיים, הגעתי לאשפוזים ואמרו לי ששמים לי עוד כמה ימים זונדה (צינור הזנה).
וההורים שלי ממש כעסו עליי ואמרו לי דברים שלעולם לא אשכח, היו המון ריבים בבית, המון.
וההורים שלי ביום שהיו אמורים לשים לי את הזונדה אמרו למחלקה שהם לא מוכנים והיה בלאגן.
אז נתנו לי עוד שבוע ואני ממש רציתי את הזונדה, פשוט לא רציתי לאכזב את ההורים שלי.
אז אכלתי בכוח, הייתי יושבת 3 או 4 שעות על כל ארוחה אבל בסוף הייתי אוכלת והעלייה במשקל הייתה ממש קשה לי. זה דפק לי את המוח אבל לאט לאט התחיל להיות לי יותר קל לאכול.
אבל הזונדה לצערי הפך לאובססיה.
אבל בעיקרון אפשר להגיד שהחלמתי כי אני במשקל תקין ואני אוכלת