3 תשובות
שואל השאלה:
תודה מעריכה את זה ❤
תודה מעריכה את זה ❤
היי יקרה,
הטקסט שכתבת מרגיש כמו קול מאוד חשוף, כזה שמדבר מבפנים בלי מסננים. יש בו בדידות עמוקה, עייפות מצטברת, ותחושה כואבת של לחיות בעולם מקביל - כאילו את כאן, אבל לא באמת חלק. זה מקום שהרבה אנשים לא רואים מבחוץ, ולכן כל כך קשה שיבינו...
את שואלת אם את היחידה, ומהמילים שלך נשמע שלא. לא כי זה "רגיל" או פשוט, אלא כי יש עוד אנשים שמכירים את המנגינה השקטה הזו, את הפחד אחרי הודעה, את התחושה שהשקט אף פעם לא באמת שקט. זה לא אומר שזה פחות כואב, אבל זה כן אומר שאת לא מוזרה, ולא מקולקלת, ולא לבד כמו שזה מרגיש.
חשוב לי לומר שזה מובן שאת לא רוצה לשמוע קלישאות, לא עצות מוכנות ולא "תעשי ככה וככה". לפעמים כל מה שאפשר זה שמישהו יהיה רגע איתך בתוך המציאות כמו שהיא, בלי לנסות לייפות אותה ובלי למהר לתקן.
עצם זה שכתבת, ששמת את זה במילים, זה כבר משהו אמיתי. לא פתרון, אבל נוכחות.
אם מתאים לך, את מוזמנת להמשיך לדבר איתנו בצ'אט של סה"ר. זה מקום שבו לא מנסים להציל בכוח ולא נותנים תשובות ריקות, אלא פשוט מקשיבים, בקצב שלך, למה שעולה.
אנחנו כאן בשבילך... מצרפת לך לינק.
שלך,
מתנדבת סה"ר
הטקסט שכתבת מרגיש כמו קול מאוד חשוף, כזה שמדבר מבפנים בלי מסננים. יש בו בדידות עמוקה, עייפות מצטברת, ותחושה כואבת של לחיות בעולם מקביל - כאילו את כאן, אבל לא באמת חלק. זה מקום שהרבה אנשים לא רואים מבחוץ, ולכן כל כך קשה שיבינו...
את שואלת אם את היחידה, ומהמילים שלך נשמע שלא. לא כי זה "רגיל" או פשוט, אלא כי יש עוד אנשים שמכירים את המנגינה השקטה הזו, את הפחד אחרי הודעה, את התחושה שהשקט אף פעם לא באמת שקט. זה לא אומר שזה פחות כואב, אבל זה כן אומר שאת לא מוזרה, ולא מקולקלת, ולא לבד כמו שזה מרגיש.
חשוב לי לומר שזה מובן שאת לא רוצה לשמוע קלישאות, לא עצות מוכנות ולא "תעשי ככה וככה". לפעמים כל מה שאפשר זה שמישהו יהיה רגע איתך בתוך המציאות כמו שהיא, בלי לנסות לייפות אותה ובלי למהר לתקן.
עצם זה שכתבת, ששמת את זה במילים, זה כבר משהו אמיתי. לא פתרון, אבל נוכחות.
אם מתאים לך, את מוזמנת להמשיך לדבר איתנו בצ'אט של סה"ר. זה מקום שבו לא מנסים להציל בכוח ולא נותנים תשובות ריקות, אלא פשוט מקשיבים, בקצב שלך, למה שעולה.
אנחנו כאן בשבילך... מצרפת לך לינק.
שלך,
מתנדבת סה"ר
קישורים מצורפים:
את לא היחידה. באמת שלא.ומה שאת כותבת מרגיש אמיתי, לא דרמטי ולא מחפש תשומת לב.יש עייפות כזאת שלא נעלמת משינה, ופחדים שלא נרגעים מעצות. התחושה שאין בחירה, שהמציאות פשוט נופלת עלייך זה דבר שקשה להסביר למי שלא חי את זה מבפנים. זה נורא מתסכל כשאנשים זורקים פתרונות, כאילו הבעיה היא שלא ניסית מספיק.
לפעמים עצם זה שאת עדיין כאן, בתוך השגרה ששוחקת אותך, זו לא חולשה זו הישרדות. גם אם היא כואבת ומה שאת מרגישה הגיוני ביחס למה שאת חווה.
לפעמים עצם זה שאת עדיין כאן, בתוך השגרה ששוחקת אותך, זו לא חולשה זו הישרדות. גם אם היא כואבת ומה שאת מרגישה הגיוני ביחס למה שאת חווה.
אנונימית
באותו הנושא: