האם כל רצון נובע מחסרון בעל הרצון?

להפך, כל חוסר נובע מהגדרת הרצון לשייכות. אין חסר ללא רצון, ורצון הוא ביטוי רגשי שמתממש גם בשעת ההשגה עצמה ואחריה( להביט בשדה ענק ברשותך )ולא רק יחס לחסר, אלא אם אתה מתכוון לרצון את החסר ולא רצון כמנגנון הכללי.

שואל השאלה:
אני לא מתכוון כמנגנון כללי, אני מתכוון רצון לבצע פעולה.

אז כמובן שכן

שואל השאלה:
אבל מה אם יש לי רצון להיטיב עם אדם שאני אוהב (לדוגמה לקנות לו מתנה או לעזור לו בלימודים), האם זה מעיד חסרון אצלי?

חוסר נובע מדבר שאמור או אפשרי להיות ואינו קיים כרגע, אתה רוצה שהחבר יחשוב או ירגיש x ביחס אליך. או שאתה תרגיש x ביחס אליו. הצורה שבה אתה כותב "נובע מחיסרון" מעניקה לזה צבע מטעה מעט.

שואל השאלה:
מה? אם אני אוהב מישהו (מספיק)... אני רוצה לתת לו דברים כי אני אוהב אותו... אני נותן לו כדי שישמח, לא כדי שאני אשמח..

אתה נותן לו כדי שישמח כמטרה?
מדוע לא תיתן לאדם אקראי?
אתה מעניק לו מעצם האהבה, לא כי אתה רוצה שאדם אחר יחווה תחושת שמחה. אלא מעצם תחושת השמחה מאינטרנט של אהבה שהיא שוב ביחס אליך. ולמענך.

שואל השאלה:
מנקודת מבט אחרת: אם אני רואה סרט ורוצה שמישהו ינצח את השני, איך ההתעניינות שלי מעידה על חיסרון?

ההתעניינות לא מעידה
אבל הרצון שלך הוא שאחד ינצח
כלומר אין ניצחון קיים עדיין. האם היה לך רצון לאחר שידעת מי ניצח? לא.
הרצון נובע מהחסר, שהוא הלא נודע.
אתה שוב מתייחס לנקודה מילולית ולא מושגית. חיסרון אינו מינוס.