אני יודעת שזה ארוך

אני רוצה לשנות בעצמי הרבה דברים, מעבר לנראות אלא את הבפנים, קשה לי לעמוד על שלי, אז אני נותנת לאנשים לדרוך עלי ופשוט צוחקת להם בפנים כי אני מובכת וזאת הדרך שלי להתמודד עם דברים. ואוטומטית בגלל זה אנשים מגיעים לסטיגמה שאני סתומה, גם חברים קרובים שלי בגלל בחינה לימודית. אין לי את הציונים הכי טובים, אבל אני משקיעה. לא רואים את זה בכיתה אבל בבית אני עושה את זה. אני תמיד מרגישה שאני לא מספיקה מספיק. לא מספיק יפה, לא מספיק טובה, לא מספיק חכמה, וזה ממש מעצבן אותי כי אני לא יודעת איך לשנות את זה, כאילו איך אני גורמת לאנשים להפסיק להגיע למצב שזה מה שחושבים עלי?

עוד משהו עלי, הבעיה המרכזית אצלי היא שאני הופכת הכל לצחוקים. גם כשיש מישהו שאני כן בעניין שלו ויש לי את היכולת לדבר איתו אז אני במהרה הופכת את הכל לצחוקים, כשחברות שלי עצובות ובוכות אני לא יודעת איך לנחם אותם, האינטליגנציה הרגשית שלי ברצפה.

וזה מבאס ברמות כי אני לא יודעת איך לשנות את זה בעצמי.