5 תשובות
1- אין אסוציאציה אחת, יש חוויות חיוביות ושלישיות ויש את עצם ההונאה.
2- לא, המשפחה הייתה (ועדיין),בסדר, מעל הממוצע בציבור החרדי והחילוני.
3- בגיל צעיר הייתי בטוח שיש ראיות לעקרי הדת, אחרי בהדרגה מצאתי כשלים שונים, בשלב מסוים בדקתי בצורה מסודרת מהתתחלה וראיתי שה"ראיות" כושלות לחלוטין.
4- הקשר בסדר, אני לא גר אצל המשפחה, הם יודעים רק חלקית על היציאה בשאלה, אבל לפי מה שאני מכיר אותם זה לא יגרום לניתוק קשר.
5- לא אמנע ממנו, אתן לו את כל הכלים לגלות שזה הונאה, (ולגלות הונאות בכלל) אזמין כל רב שהוא ירצה לדיבייט ואקרע אותו לוגית בלי מאמץ, אבל לא אמנע ממנו בכוח, ואקבל אותו בכל מקרה.
2- לא, המשפחה הייתה (ועדיין),בסדר, מעל הממוצע בציבור החרדי והחילוני.
3- בגיל צעיר הייתי בטוח שיש ראיות לעקרי הדת, אחרי בהדרגה מצאתי כשלים שונים, בשלב מסוים בדקתי בצורה מסודרת מהתתחלה וראיתי שה"ראיות" כושלות לחלוטין.
4- הקשר בסדר, אני לא גר אצל המשפחה, הם יודעים רק חלקית על היציאה בשאלה, אבל לפי מה שאני מכיר אותם זה לא יגרום לניתוק קשר.
5- לא אמנע ממנו, אתן לו את כל הכלים לגלות שזה הונאה, (ולגלות הונאות בכלל) אזמין כל רב שהוא ירצה לדיבייט ואקרע אותו לוגית בלי מאמץ, אבל לא אמנע ממנו בכוח, ואקבל אותו בכל מקרה.
אממ סליחה אני ממש מתנצלת אבל גם כשבדקתי באינטרנט לא הצלחתי להבין בשום צורה מה זה אסוציאציה.
כן,
חדמש כן בשנים האחרונות ואני יכולה לומר שזה נורא הרחיק אותי למרו שגם כשהייתי
יותר קטנה לא גדלתי עם כפית בפה שהתכולה שלה היא דת.
בערך לפני שנתיים וחצי התחלתי להתרחק יותר למרות שגם כשהייתי יותר קטנה חיללתי ולא שמרתי עד הסוף.
הקשר שלי מקסים עם כולם למעט עם אמא שהיא גם הגורם המרכזי להתרחקות שלי, ואבא שטיפה מושפע ממנה אבל מדי פעם מבין אותי.
שאר המשפחה חילוניים ולא מאמינים כמעט.
אם הילד שלי יימצא לנכון לחזור בתשובה אני אקבל אותו כל עוד הוא לא ילך לצד הקיצוני,
כי דווקא הקיצוניים מצלקים לילדים שלהם את הנשמה ואני מדברת מניסיון עם אמא חוזרת בתשובה שמנסה להכריח את כולם להתפלל ולהאמין באלוהים.
כן,
חדמש כן בשנים האחרונות ואני יכולה לומר שזה נורא הרחיק אותי למרו שגם כשהייתי
יותר קטנה לא גדלתי עם כפית בפה שהתכולה שלה היא דת.
בערך לפני שנתיים וחצי התחלתי להתרחק יותר למרות שגם כשהייתי יותר קטנה חיללתי ולא שמרתי עד הסוף.
הקשר שלי מקסים עם כולם למעט עם אמא שהיא גם הגורם המרכזי להתרחקות שלי, ואבא שטיפה מושפע ממנה אבל מדי פעם מבין אותי.
שאר המשפחה חילוניים ולא מאמינים כמעט.
אם הילד שלי יימצא לנכון לחזור בתשובה אני אקבל אותו כל עוד הוא לא ילך לצד הקיצוני,
כי דווקא הקיצוניים מצלקים לילדים שלהם את הנשמה ואני מדברת מניסיון עם אמא חוזרת בתשובה שמנסה להכריח את כולם להתפלל ולהאמין באלוהים.
1- בעיקר שלילית, אבל מעריכה את המסורות והחגים (בעיקר כי זה מזכיר לי את הילדות והמשפחתיות)
2- כן די קשוחה, לא אהבו את זה אבל לא כפו
3- מגיל מאוד קטן פשוט לא הרגשתי חיבור לזה וזה רק עשה לי רע ובלבולים
4- הקשר בסדר, הם מכבדים אותי ואני אותם. אבל אני מאמינה שזה יהיה יותר קשה בעתיד כשאתחתן ואקים משפחה (אני גם לסבית אז עוד יותר בלאגן)
5- אני אהיה קצת מבולבלת וזה בהחלט יהיה מוזר
אבל בסופו של דבר זאת הדרך שהוא בחר. אני אקבל ואתמוך ואצפה שגם הוא יקבל אותי.
2- כן די קשוחה, לא אהבו את זה אבל לא כפו
3- מגיל מאוד קטן פשוט לא הרגשתי חיבור לזה וזה רק עשה לי רע ובלבולים
4- הקשר בסדר, הם מכבדים אותי ואני אותם. אבל אני מאמינה שזה יהיה יותר קשה בעתיד כשאתחתן ואקים משפחה (אני גם לסבית אז עוד יותר בלאגן)
5- אני אהיה קצת מבולבלת וזה בהחלט יהיה מוזר
אבל בסופו של דבר זאת הדרך שהוא בחר. אני אקבל ואתמוך ואצפה שגם הוא יקבל אותי.
קודם כל אני אגיד שהדת שלי היא לא יהדות.
אלא הייתי בדת אחרת מיסיונרית שאני לא רוצה להגיד את השם שלה לפני כולם (היא גם ככה לרוב לא מוכרת).
1. האסוציאציה עכשיו? איכס לא רוצה שום דת ומוסדות דתיות ומערכות כאלה.
בזמנו כשהייתי דתי? וואלה אתה מרגיש שאתה חלק מ"האמת" והנכון ביותר, אתה צודק ויודע מה נכון ואתה צריך להגיד לכולם שזה נכון כי כולם טועים. אז כאילו זאת האמת לאמיתה.
2. כן, אמא שלי הכריחה אותנו ללכת להתפלל וכל זה. ולהתכונן גם בבית לקראת זה וכאילו.. אין דבר כזה ש"לא רוצה ללכת". רק במקרים חריגים חריגים שלא הלכנו. אם מידהו ממש ממש חולה למשל.
3. מגיל קטן כשסיפרו לי סיפורים וניסים אז כזה היה "באמת?!" וכאילו המוח שלי סירב להאמין שזה נכון, אבל אמרו לי שזה אמיתי וכאילו עדיין נשאר ספק אבל אם ההורים קלך אומרים אז ההורים שלך כנראה יודעים ואתה זורם עם זה.
עם השנים אני גודל, לא הכי "נורמלי כמו כולם" ואני שם לב שזה מציק לי אבל סותם את הפה כי זאת האמת ואם מרגיש מוזר זה כי *אני* צודק.
וכשגדלתי יותר אז התחלתי לרצות לעשות דברים אחרים *למרות* שזאת "לכאורה" האמת.
התהיות האלה גדלו עם השנים. אתה מנסה להדחיק כי אתה באמת חושב שזה נכון. אז אתה שם את הכל ברקע מאחורה בשקט.
אתה לא יודע אם להתייחס או לא, אבל מהר אתה מוריד אותן כי עדיף בלעדיהן כי זה כל הקטע של אמונה - להתכחש אליהן כזה.
4. הקשר נשאר אותו קשר. למרות שהייתי חופר כשהיה טרי שיצאתי מהדת. כאילו אגרתי את העצבים שלי עלפי זה אז זה היה יוצא. כל מה שחקרתי גם וכל זה.
אבל עדיין משפחה זה משפחה כזה. וזה לא שאני מץנגד בחריפות, אלא רק רעיונית לא מעשית. שיעשו מה שבא להם בסוף.
5. כשיצאתי היי.י ממש אנטי דת ומוסדות דתיות ואנטי ספרים קדושים וכל זה. היום אם הילד שלי יחזור בתשובה / יאמין - אני אגיד לו "וואלה כיף לך שאתה מסוגל". וגם מבין בדיוק למה זה. כי יש לנו מין צורך כזה לדעתי, אחרי הכל. כאיךו כן חסר לי (למרות שאני חודב שזאת לא הדרך הנכונה ואין איך לדעת את זה גם), אבל ככה גדלתי עם הצורך הזה. כמו שתיתני לילד שוקולד 18 19 שנה ואז יום אחד אין יותר שוקולד בחיים. ברור שהוא עדיין ימשיך לרצות.
אלא הייתי בדת אחרת מיסיונרית שאני לא רוצה להגיד את השם שלה לפני כולם (היא גם ככה לרוב לא מוכרת).
1. האסוציאציה עכשיו? איכס לא רוצה שום דת ומוסדות דתיות ומערכות כאלה.
בזמנו כשהייתי דתי? וואלה אתה מרגיש שאתה חלק מ"האמת" והנכון ביותר, אתה צודק ויודע מה נכון ואתה צריך להגיד לכולם שזה נכון כי כולם טועים. אז כאילו זאת האמת לאמיתה.
2. כן, אמא שלי הכריחה אותנו ללכת להתפלל וכל זה. ולהתכונן גם בבית לקראת זה וכאילו.. אין דבר כזה ש"לא רוצה ללכת". רק במקרים חריגים חריגים שלא הלכנו. אם מידהו ממש ממש חולה למשל.
3. מגיל קטן כשסיפרו לי סיפורים וניסים אז כזה היה "באמת?!" וכאילו המוח שלי סירב להאמין שזה נכון, אבל אמרו לי שזה אמיתי וכאילו עדיין נשאר ספק אבל אם ההורים קלך אומרים אז ההורים שלך כנראה יודעים ואתה זורם עם זה.
עם השנים אני גודל, לא הכי "נורמלי כמו כולם" ואני שם לב שזה מציק לי אבל סותם את הפה כי זאת האמת ואם מרגיש מוזר זה כי *אני* צודק.
וכשגדלתי יותר אז התחלתי לרצות לעשות דברים אחרים *למרות* שזאת "לכאורה" האמת.
התהיות האלה גדלו עם השנים. אתה מנסה להדחיק כי אתה באמת חושב שזה נכון. אז אתה שם את הכל ברקע מאחורה בשקט.
אתה לא יודע אם להתייחס או לא, אבל מהר אתה מוריד אותן כי עדיף בלעדיהן כי זה כל הקטע של אמונה - להתכחש אליהן כזה.
4. הקשר נשאר אותו קשר. למרות שהייתי חופר כשהיה טרי שיצאתי מהדת. כאילו אגרתי את העצבים שלי עלפי זה אז זה היה יוצא. כל מה שחקרתי גם וכל זה.
אבל עדיין משפחה זה משפחה כזה. וזה לא שאני מץנגד בחריפות, אלא רק רעיונית לא מעשית. שיעשו מה שבא להם בסוף.
5. כשיצאתי היי.י ממש אנטי דת ומוסדות דתיות ואנטי ספרים קדושים וכל זה. היום אם הילד שלי יחזור בתשובה / יאמין - אני אגיד לו "וואלה כיף לך שאתה מסוגל". וגם מבין בדיוק למה זה. כי יש לנו מין צורך כזה לדעתי, אחרי הכל. כאיךו כן חסר לי (למרות שאני חודב שזאת לא הדרך הנכונה ואין איך לדעת את זה גם), אבל ככה גדלתי עם הצורך הזה. כמו שתיתני לילד שוקולד 18 19 שנה ואז יום אחד אין יותר שוקולד בחיים. ברור שהוא עדיין ימשיך לרצות.
אתה רוצה לצאת בשאלה?
באותו הנושא: