כתבתי קטע, ואשמח לחוות דעת

עורה צח כשלג, כצבע הלבנה
עינייה ירוקות כברקת, זוהרות בחשכה
אך נפשה עקובה מדם, אחרי שנבגדה
היא בטחה בו, הוא היה אהוב ליבה

הסכין חדרה עמוק אל תוכה
משאירה חותמת וצלקת עמוקה
מביטה בו בכאב, ודם זולג מבעד עינייה
אל תוך השקט, נשמתה הכאובה זועקת

עינייה הירוקות מאבדות מצבען הזוהר
ראייתה דועכת והחושך מתגבר
למרות הכאב העז, היא מתמסרת
ואל תוך החשיכה, היא נעלמת

רק מחשבה אחת, נשארה מהדהדת
אל שמי הלילה היא מתחמקת
זיכרון אחד אחרון, בו היא נזכרת
לפני שאל עולמה היא הולכת

הרגע בו החזיק את ידה
ולחש אל תוך אוזנה "לתמיד אהובתי"
והיא האמינה לו, בכל ליבה

(אולי חלקכם ראיתם את השאלה הזאת כבר, אני פשוט ממש אשמח לעוד חוות דעת)