אשמח להתייעצות מה הייתם עושים ? זה ארוך

אוקיי.. אז אני בת 18 ועושה עכשיו שירות לאומי. אני אסביר כדי שתבין, אף פעם לא ידעתי מה אני באמת רוצה לעשות, עוד שנה שעברה כשדיברו איתנו על השירות אף פעם לא היה לי משהו ספציפי שרציתי, בזמנו חשבתי שאני רוצה תפקיד משרדי, משהו טכנולוגי כי הייתי במגמת מחשבים ואהבתי את זה, אבל זו הייתה(ועדיין) תקופה שאני לא בטוחה בעצמי בכלום, ודי מפקפקת בעצמי בבחירות שלי(בגלל בחירות שגויות שאפרט בהמשך), בנוסף פחדתי מתהליך הקבלה שצריך לעבור, ראיונות, לנסוע למקומות רחוקים וכו, אז מראש ויתרתי על בדיקה של מקומות. עד שצץ באיזה קבוצה מודעה על שירות לאומי טכנולוגי, במקום די קרוב אלי שמצריך רכבת. נסעתי, עברתי את הראיון והתקבלתי, ואישרתי שאני רוצה להיות שם. לא בהכרח כי הייתי בטוחה שזה מה שאני רוצה- כי זה לא בדיוק, אלא היה סביר-, ולא רציתי להתעסק עוד במחשבה הזו. אז סגרתי והכחשתי. ששאלו עניתי בחצי רצון ודי התביישתי אפילו. אחרי שהתחלתי הבנתי שלא מתאים לי. ,האנשים, החברה, המיקום, הנסיעות. הכל. אז הודעתי שאני לא מגיעה יותר ועברתי לעשות את השירות בבית ספר בעיר שלי שחבר של ההורים שלי מנהל שם אז הוא יכל להכניס אותי בקלות, כי לא רציתי להתעסק בחיפושים מן הסתם שנמנעתי מהם לפני כן. אני נמצאת פה עכשיו. אני לא סובלת, אבל גם לא מרגישה טוב. אני לא מרגישה משמעות, לפעמים משעמם. אני בעיקר עוזרת לתלמידים בחומר לימודי. זה נחמד, אבל כמה אפשר? אני לא ואה את עצמי נמצאת שם שנה שלמה.רק "לעשות וי" . ואני גם לא אלך לחפש מקומות אחרים. מיציתי ובנוסף עדיין אין שום דבר שבא לי ללכת אליו. אני לא יודעת מה לעשות. רציתי לעזוב ולוותר על שירות לאומי, להתחיל לעבוד וללמוד לפסיכומטרי.. אבל אני גם חוששת שאתחרט שלא עשיתי משהו. בנוסף אמא שלי גם לא בדיוק תומכת בזה, היא אמרת שחייב לעשות שירות ושאי אפשר להפסיק ולא לעשות בכלל,חייב לתת משהו למדינה, גם אם זה רק על הדף,וההורים שלי אומרים לי פשוט לעבור את השנה הזו, לסמן וי ולהתחיל את החיים שלי.