אשמח להתייעצות כנה אבל ארוכה.. בכוונה על אנונימי

אני בזוגיות כבר שנה וחצי בערך עם מישהו שראיתי באותה כיתה כבר מכיתה י ובפועל אני מכירה אותו עוד מכיתה ז (כרגע אני בכיתה יד).. אתחיל עם זה שהוא בנאדם מדהים מצד אחד אבל מצד שני כן הרים עליי יד כמה פעמים סוג של מקלל אותי לא מעט
בעיקרון אני יודעת שעכשיו תגידו תעזבי אותו.. ובאמת עזבתי אותו אבל אחרי חודש חזרנו, אמרתי לו שאם אנחנו חוזרים הוא חייב להפסיק לעשן (וייפ, סיגריות וירוק) וללכת לפסיכולוג
עכשיו אחרי בערך שלושה חודשים אגיד שהוא באמת הפסיק לעשן אבל רק לחודשיים ואחרי זה חזר ולא סיפר לי (שיקר לי בפרצוף שהוא לא עישן כשראו עליו שכן) וכמובן עד עכשיו לא הלך לשום פסיכולוג..
רק אגיד שהוא הבטיח לא פעם ולא פעמיים שיפסיק לעשן אז אני לא באמת מאמינה שהוא יפסיק..
עכשיו לי יש בעיה אני בזמן ריב משתתקת ולא יכולה לענות בויכוח במיוחד איתו כי אני יודעת שלא משנה מה אני אענה הוא יתעצבן יותר גם אם רק אגיד סליחה (הוא תמיד דורש ממני להגיד סליחה לא משנה מה.. כאילו הוא צודק כל הזמן.. עכשיו ברור שאני לא צודקת כל הזמן אבל הוא גם לא צודקת כל הזמן..) וכאילו עד שסופסוף אני באמת אומרת מה מפריע לי או למה התנהגתי איך שהתנהגתי הוא פשוט לא מקשיב..
בקיצור אסכם שנייה לפואנטה קשה לי לשמוע ממנו סליחה על דברים שאני יודעת שיקרו שוב (קללות ועישון) ואני גם לא בוכה יותר בריבים.. כאילו מבחינתי הכל טוב אתה יכול ללכת
אבל מצד אחד אני באמת אוהבת אותו מצד שני אני כבר לא מפחדת לאבד אותו אולי בתכלס הפסקתי כבר לאהוב אותו? אולי באמת כדי לי להיפרד ממנו?
יש לו יומולדת ביולי וחשבתי לקנות לו מלא מתנות שוות וכששאלתי אותו סתם בקשר לנעליים או בגדים מסויימים הוא התחיל ממש לצאת עליי לא לקנות לו את זה והוא לא רואה בזה מתנה..
אולי זה ישמע מוזר כי לא באמת כתבתי את זה כאן אבל זה מרגיש לי כאילו חזרתי לקשר עם האקס שלי (שהיה לפניו) ואני ממש לא אוהבת את זה ולא מרגישה בטוחה ככה