התחילה לי חרדה מלשבת בשורה ראשונה בכיתה או בכללי מחשש שמסתכלים/שופטים אותי

מבינה אותךך גם אני פחדתי מזה
את חייבת לזכור שזה רק בראש שלך.
לשבת בכל מקום זה נורמלי, ואנשים לא חושבים על זה
תאמני את המוח שלך לחשוב שזה לא הגיוני

בתור אחת עם חרדה חברתית בכל פעם שיוצא לי להיות "במרכז" או במקום עם תשומת לב וסיכויים לשיפוט מאחרים
אני אומרת לעצמי בהכי פשוט שיש "לאף אחד לא אכפת"
לא בקטע רע, באמת שלאף אחד לא אכפת, אנשים לא יסתכלו עלייך וישפטו אותך, רוב האנשים לפחות, אנחנו מכניסים לעצמנו סיטואציות לראש שרוב הסיכויים שלא יקרו,
תקחי נשימות עמוקות, תחשבי על זה שזה לא יהיה לנצח, רק זמן ממושך וזהו זה
והכל בסדר גמור

^ כןן
אני חושבת על זה שהייתי ממש מתבאסת אם הייתי מבינה כמה אני דואגת שלאנשים יהיה אגפת ממני, ולאף אחד לא ממש אכפת
כולם עסוקים בעצמם
גם אני, גם את
אני חושבת שיש לנו נטייה לחשוב שבגלל שאנחנו שמות לב לדברים ולאנשים אז לכולם יש
וזה לא נכון
לרוב פשוט לא אכפת

וזה יותר מזה
הבנתי שבשביל שלאנשים יהיה ממש אכפת ממני צריך לעשות משהו מיוחד
כאילו יש אנשים בטיקטוק שרק מחפשים להיות יותר מוזרים כדי לקבל יותר צפיות
לא יודעת אם אני מובנת

היי
נכנסת לחרדה לא רק בגלל השורה הראשונה אלא גם בכללי.
האם קרה לאחרונה משהו שערער את בטחונך העצמי?
איזה ארוע יוצא דופן? אכזבה?
כדאי לחשוב על הסיבות האמיתיות לחרדה. אם מבינים את הסיבה הדרך להשתחרר מהחרדה קצרה יותר.
נסי לשתף אחרים,זה יכול לעזור .חישבי על הורים, חברה טובה, מבוגר קרוב-כל מי שאת סומכת עליו ויכול לתמוך.
בהצלחה

אין לי ממש מה להגיד אבל תאמיני לי שלאף אחד לא אכפת, אגב ישפטו אותך פחות אם תשתתפי יותר ולא תהיי בצד

את לא היחידה שיושבת בשורה ראשונה אז הפוקוס מתפזר...
ויש גם מקומות מאחורה

אוקי נתחיל מזה
שכל אחד בכיתה שלך מסתכל על עצמו ולא עלייך
שכל אחד מהם פשוט עסוק בחיים שלהם
למה שלמישהו יהיה אכפת מי יושב קדימה?
זה סך הכל מקום בכיתה אחרי הכל מבינה?