אני מתחיל להבין שבסוף זה יגמר ואני לא יודע מה יש אחרי זה

בגלל זה זה הדבר הכי מפחיד והכי מסקרן

אוקיי ועכשיו תחשוב על זה אחרת
במקום ללכת למקום אפל שמה זה משנה אני בסוף אמות וכל זה יהיה לשווא.

תסתכל על זה -
יום אחד אני אמות, וכל זה לא יהיה משנה, אם אני אגיד לה שאני אוהב אותה והיא תצחק אז מה? אז תבוא אחת אחרת וצברתי חוויה
מה זה משנה? גם ככה כולנו נמות, אז נצל את החיים האלו עד תומם, כדי שכשתגיע לשלב שתצטרך להביט לאחור תדע שחיית את החיים במלואם, צברת חוויות, ואין לך חרטות על דברים שפחדת לעשות.

אחרי המוות יש את העולם הבא

@ערסל זה החיים
לדעתי זה סתם משפט מלחיץ שהוא יעשה את הכל לאט לאט

היי לך,
מהמילים שלך עולה מצוקה גדולה, אולי גם פחד עמוק מהסוף ומהלא-נודע. נשמע שהמחשבות האלה תופסות יותר ויותר מקום, עד שקשה לך לדמיין איך ממשיכים מפה. זה עלול להיות מצב בודד ומפחיד להיות בו, במיוחד כשנראה שאין מוצא ושאף אחד לא באמת רואה כמה כואב לך בפנים.

יכול להיות שמתערבבים כאן ייאוש, וגם רצון שקט שיימצא מישהו שיקשיב, שיבין בלי לשפוט. עצם זה שאתה כותב את זה כאן מעיד אולי על רצון כזה, על חלק בתוכך שלא מוותר לגמרי ורוצה להיאחז במשהו.

אם אתה נמצא עכשיו בתחושת מצוקה, בבקשה נסה לא להחזיק את זה לבד. יש מי שיכולים להקשיב ולשאת איתך את הכאב הזה. בצאט שלנו של סה"ר תוכל לדבר עם מישהו שיקשיב לך באמת, בלי לשפוט ובלי למהר להרגיע, רק כדי שלא תצטרך לשאת הכל לבד.
מצרפת לך לינק לצ'אט.
שלך,
מתנדבת סה"ר.