אני מחשיב את עצמי אתאיסט מוחלט ובכל מקרה ביקשתי מאבא שלי ברכה לפני החג

נחמד

בטח כי הוא נותן לך כל שנה אז התרגלת

אתה רואה יופי באמונה שלו גם כאשר אתה לא מאמין
אין בזה משהו פסול או לא הגיוני

מרגיש מוזר כי זה כביכול "נגד" הערכים שלך

עשית את זה מתוך מקום של געגוע, הערכה וכבוד, לא קשור אם הנושא נוגע בך או לא וזה מאוד יפה שתדע.

אני גם אתאיסטית לכל דבר ועדיין אדליק עם אמא נרות לשבת, אני אתאיסטית לכל דבר ועדיין אדליק נר נשמה.
זה כבוד כלפי הסובבים אותך בין אם מאמין או לא.

זה לגמרי נורמלי אני גם לא מאמינה אבל עדיין יש לי את האמונות הקטנות שלי שאני יודעת שלא באמת עושות כלום אבל זה עדיין עושה לי טוב בלב

הוא יכול לברך אותך גם בלי קשר לדת, לאחל לך דברים טובים
וגם בשביל המסורת

חיבור. קשר. הרגל. יחסים. הרמוניה משפחתית. רצון בקרבה. רפטטיביות. המוח מחפש דפוסים, ושונא לשבור אותם. אם כל שנה אתה מקבל ברכה, אפילו אם היא זניחה ואתה לא מאמין בה בכלל, אתה תחפש אותה. כי זה מה שמוכר לך.
כשאתה שובר את הדפוס, אתה לא יודע איך להגיב, ואז המוח מתחיל לחשוב "מה אני עושה עכשיו". כי אתה מנסה לחשוב איך מתקדמים מכאן. זה לא היה קורה אם לא היית מקדיש לזה חשיבות, אגב. אבל היות ואתה כן מקדיש חשיבות, זה קורה.
אם אתה לא שובר את הדפוס, מלכתחילה אתה לא נכנס לזה. אתה מרגיע את המחשבות, כי זה משהו מוכר עבורך. זה מתבסס על חישה מופנמת (si). לכן אתה מקיים "טקס" שנועד להרגיע. מכאן גם נובע ocd, אגב, כשזה נעשה באובססיביות ומפריע לחיים שלך.
בכל אופן, כולם עושים את זה במידה מועטה. כולם אוהבים את אזור הנוחות שלהם. תחושה של בית. משהו שהוא מנהג. אף אחד לא אוהב לחיות בחוסר וודאות.
ככה בעצם אתה לא מרגיש שזה "יום חדש", אלא שזה אותו יום. כמו כיפור הקודם, וכיפור שלפניו, וכיפור שלפניו. ככה זה פחות מפחיד ולא נראה דבר זר עבורך, אלא מרגיש שגרתי

רגשות.

שואל השאלה:
למה עשיתי את זה? אם אני לא מאמין בכלל

סתם מהרגל ומסורת

אוקי מה השאלה אבל