2 תשובות
היי לך,
שומעת בקולך את החרדה והדאגה לקראת שבוע המלחמה. נראה שהמציאות של הסבל כבר פוגשת אותך לפני שהדבר התחיל, אתה אומר שלא תישן ולא תאכל, והכול נשמע מאוד מאיים וכבד עוד לפני שממש התחיל.
אולי זה מרגיש שאתה כל כך מבוהל עד שאין דרך לנשום בהווה הנוכחי. עצם זה שאתה כבר חושב כמה קשה זה הולך להיות הופך את ההמתנה לנטל בפני עצמו. נשמע שהגוף והנפש שלך מתכווצים מהלחץ, שכל מחשבה על מה שמגיע מעירה מחדש את הזיכרון מהמסע שאתה כל כך לא אוהב, וכמה זה מעייף ומלחיץ להיות במצב הזה.
אנונימי יקר, לא מובן מאליו שמצאת בתוכך את הכוחות לשתף כאן. לא קל להתמודד לבד עם מחשבות שמציפות ומכבידות.
אם תרצה, מזמינה אותך לדבר איתנו, עמותת סה"ר (סיוע והקשבה ברשת). תוכל לעשות זאת בכל זמן שתרצה באנונימיות, ונהיה שם איתך יחד, להקשיב ואולי גם למצוא כוחות. תוכל להתחבר לצ'אט דרך הקישור למטה.
איתך,
מתנדבת סה"ר
תהייה חזק, מה יהיה במכין יחידה?