איך להפסיק להיות סגורה חברתית?

גם אני הייתי ככה.
פשוט לדבר, איך שזה נשמע.

את בורחת לטלפון בזמן אינטראקציות חברתיות?

תפסיקי לפחד. תשתחררי. החיים קצרים מדי

לי עבד פשוט להכריח את עצמי לדבר עם אחרים. עם כל המבןכה והחרדה והחוסר נעימות. ולאט לאט זה נהיה קל יותר

זה פשוט עניין של פחד לחשוף רגש.
ברגע שאת תהיי מוכנה לשים את הרגש שלך בחוץ וכך "בסיכון", את תביני שזה מה שצריך כדי להצליח להתחבר עם אנשים.
ויש סיכון שזה לא יצליח, יש סיכון שזה דחייה, אבל יש סיכוי שזה כן יצליח.
ובינתיים את מנסה להימנע מזה.

או שאת רוצה אבל פשוט מפחדת איך תצאי. שם פשוט את צריכה להפסיק לחשוב על זה שמחפשים אותך / שמים לב אלייך.
את צריכה להאמין שאף אחד לא שם עלייך דגש ואת לא "במבחן".
גם הקטע הוא שכש*את* תפסיקי להרגיש ככה אז הם באמת יפסיקו לשים לב

תשפרי את המראה שלך ופשוט תמצאי את החבורה שמקבלת אותך ולא את מנסה להתקבל לחבורה שלא מקבלת אותך וגם למצוא זוגיות עם גבר שיקבל את מי שאת וזה יפתור את רוב הבעיות

שואל השאלה:
טוסט ירושלמי
כן גם אבל באמת רק כשאני מרגישה ממש כבר לא קשורה ולא באלי להדחף
ככה הייתי בעבודה הקודמת אני גם הצטרפתי אליה מאוחר יחסית וכולם סיימו לסדר והייתי בטלפון מתחבאת מאחורי מדפים גבוהים עד שהאחמשית תשחרר אותנו הביתה

יש כל מיני טיפים שאני יכול לתת לך

ריכוז - לשים לב איפה הריכוז שלך.
האם זה "אוי לא, איך אני נראית בעיניהם?" או "מה בא לי לעשות/ להגיד עכשיו?"
ולהתרגל לשני

לנשום עמוק

להבין שלא באמת חושבים עלייך דברים שליליים כמו שאת חושבת

להתרכז בשיחה ובמילים ובעצמך ובמה שאת חושבת על אחרים ולא במה שהם חושבים עלייך

להיות בסדר עם להרגיש ביישנות או מבוכה

אני כל כך באותו המצב

same
אני חושבת שזה פשוט טמוע בנו
ניסיתי הכל

שואל השאלה:
תודה רבה
בסדר לאט לאט תכלס אני מרגישה שאין לי בעיה בעבודה עם אף אחד ושהם כן מחבבים אותי חוץ מהזאתי אבל בכל זאת זה מבאס אותי כי לא עשיתי לה כלום
נגיד החום היה לי טעות בקופה של ליטרלי הבדל של מוצר בשקל אחד וכבר אחרי שהלקוח הלך והיא אמרה לי כזה על בטון עצבני כזה
אבל עם השאר היא בסדר לא יודעת מה בי מעצבן אותה

הכל בסדר, זה הגיוני שאם תהיי ביישנית יהיה קשה להתחבר אלייך, וזה לא אומר שאת לא טובה
אפילו אם תהיי פתוחה ותראי את עצמך ולא יאהבו זה לא אומר שאת לא טובה, אלא שהאנשים האלה לא מתאימים לך
ברור שזה מבאס אבל חשוב שתביני שזה לא אומר שאת לא טובה

שואל השאלה:
אוף נו אתמול הייתי בעבודה ושמעתי את אחת העובדות האחראיות מדברת על מישהי אחרת שהיא חדשה גם אבל טיפה פחות ואומרת שהיא מתה עלייה כי היא מדברת וצוחקת
ושמעתי שכשאמרו את השם שלי פשוט היה שקט כזה
היא חשבה שלא שמעתי
אבל בקיצור היא בטח לא אוהבת אותי כי אין לה סבלנות לסגירות שלי וזה מבאס

אני באמת ממש כמוך. גם אני לא צועקת ורעשנית וקשה לי לזרום עם כולם, זה לא בא לי טבעי, לא כי אני לא רוצה אני פשוט לא מצליחה.

גם אני בסיטואציה יחסית דומה בעבודה שאני ועוד מישהי חדשות ועלייה עפים ועליי זה מאוד ניטרלי, כאילו אני לא משנה הרבה.
גם לי זה לפעמים מפריע אבל אני גם שונאת סיטואציות חברתיות כי כולם שם צבועים ומעמידים פנים אז מצד שני הם לא מעניינים אותי אבל התחושת דחייה כן לא נעימה