איך ליצור חברויות בשלב הזה של הקורס (צבא)?

אני שבועיים בתוך הקורס של תצפי' ועדיין לא מוצאת את עצמי. יש לי שיחות פה ושם עם בנות, אבל רוב הדינמיקה כבר נבנתה ואני מרגישה אבודה וקשה לי להיפתח. זה לא שאני לא מתחברת אליהן האנשים או חושבת שהן לא הסגנון שלי פוסלת מראש, להפך, אני מרגישה נחיתות לעומתו וחווה חרדה חברתית (מאובחנת אבל אני לא לוקחת כדורים נגד חרדה). אני מרגישה שגם כשאני יוצאת מאזור הנוחות שלי ועושה מאמץ לדבר עם בנות הן עונות יבש או מתעלמות וזה גורם לי להרגיש כמו רוח רפאים, מבודדת ודחויה. גם כשמישהי פונה אליי בעצמה ראשונה, כשאני מנסה לענות היא מתעלמת ממני וכבר מנהלת שיחה עם מישהי אחרת ואני מרגישה כאילו שמו אותי על mute בחיים האמיתיים.

הבדידות שאני חווה היא קיומית ולפעמים ברגעי משבר אני רוצה לפגוע בעצמי. אני רואה איך אחרות מתחבקות, צוחקות, עושות דברים יחד, ואני מתה מקנאה. מתגעגעת לחברות שלי, מרגישה שאני לא מצליחה להביא לידי ביטוי את הצדדים המצחיקים, החכמים והשובבים שלי. אני לא מצליחה להביא לידי ביטוי את הצדדים היפים והעמוקים בי. הכישלונות החברתיים שאני חווה גורמים לי להיות הססנית ולפספס הזדמנויות אחרות.

הסמלת לקחה אותי לשיחה בצד ואמרה שזה עניין של זמן ושהגישה שלי תעשה את ההבדל, אבל קשה לי להאמין כשאני מבלה את רוב הזמן לבד. במקביל, יש גם רגעים מעודדים: מישהי מהחדר שאני מאוד מעריכה ניגשה אליי בערב ושאלה אם אני בסדר, זה היה כמה שעות אחרי שבכיתי, היא אמרה שהיא לא רוצה שאהיה לבד ושיתפה אותי שגם לה לפעמים קשה.

אני יודעת שיש סביבי בנות טובות שכן מושיטות יד, אבל אני לא יודעת איך להפוך את זה לחברות אמיתית. אני מרגישה שאין לי מספיק מיומנויות חברתיות כדי להתקרב, ואני תקועה בין הרצון להשתלב לבין הפחד מדחייה.

גם בתיכון לא השתלבתי חברתית אבל בתיכון אני רואה בית ויכולה להיפגש גם עם בנות שלווא דווקא איתי בבית הספר, אבל כאן אני תקועה ללא היכולת לברוח, ואני עוד אשרת בבסיס סגור. אני מאוד חוששת שאצטרך להעביר שנתיים בבדידות קיצונית ומצוקה רבה ושלא אצליח להתחבר. אוסיף ואגיד שאני לא מאשימה את הבנות, אני באמת מאוד סגורה, ולפעמים נראית לא נגישה.