יש פה אנשים שמאובחנים עם דיכאון?

כן יש פה

כן

אני

הרבה

כן, כאן יש הרבה לצערי

הרבה

שואל השאלה:
מתי הלכתם לאבחן את זה?
איך הגבתם כשהבנתם בפירוש שיש לכם דיכאון?
אתם לוקחים כדורים?

אני הולכת לפסיכיאטר בפעם הראשונה עוד מעט ואני קצת חוששת

אין לך מה לחשוש נראלי שיותר מחצי מדינה מאובחנת עם דיכאון

הלכתי לאבחן לפני איזה שנה
לא היה לי דיכאון
ואני לא לוקח כדורים
אני לא ממליץ

אין לך ממה לחשוש הוא מטפל בך כדאי לעזור לך
תגידי לו כל מה שמפריע לך וכל מה שקורה לך
אל תשקרי לו
הוא שם רק כדאי לעזור לך לעבור את כל זה
ואין ממה לפחד מהכדורים
כמו שאת לוקחת כדורים שכואב לך הראש
אז זה אותו הדבר

שואל השאלה:
סיפרתם לחברים?

שואל השאלה:
אם יש לי דיכאון זה אומר שאני אף פעם לא אצליח להיות באמת שמחה בכוחות עצמי?

כן היי
גיל מאוד צעיר, לא הפתיע אותי, באותה תקופה התמודדתי עם מה שנקרא לא לרצות עזרה אלא לשקוע יותר לתוך עצמי, שללתי וסירבתי לקבל עזרה אבל ידעתי שהמצב לא תקין ופשוט מועקה, ריקנות, עצב
לוקחת כדורים
החברים ידעו תמיד, לפני ההורים ולפני המטפלים
ודיכאון תזכרי שהוא יכול להיות גם זמני. אפשר לצאת מזה ואת כן תחווי הרבה רגשות לאורך החיים אם תתני למי שמוסמך לעזור לך. כן תהיי שמחה

לא ממש לא
הכל יהיה בסדר עם הזמן זה יעבור מנסיון זו רק תקופה

3^ וואו! השאלה שאני שואל את עצמי כל הזמן. "אם אקח כדורים, אז זה לא אומר שהשימחה שלי כולה תלויה בכדור ואני לא באמת שמח?"

אבל.. אפשר לנסות כדור לתקופה.
את יכולה להודיע לפסיכיאטר, לאמא שלך ולאנשים סביבך דאת רוצה לנסות לתקופה מסוימת.
ותגידי לפסיכיאטר שאת רוצה רק לנסות, ושבהמשך אחרי נגיד חצי שנה/שנה תרצי להנמיך לאט לאט עד כדי עצירה.
)וחייב לעשות את זה ממש לאט ולא בבום)

הגעתי לאשפוז ושם אבחנו לי
תמיד ידעתי זה לא שזה הפתיע
ולקחתי כדורים והפסקתי כי זה לא עשה לי טוב אבל אני כנראה אתחיל שוב עוד מעט

וזה ממש לא אומר שאת בחיים לא תצליחי להיות שמחה, בדרכ מה שמאבחנים אחרי פגישה אחת זה deepresive episode
זה לא דיכאון לכל החיים זה פשוט תקופה של דיכאון
ויתנו לך עזרה (אני מקווה) של לא רק תרופות אבל גם טיפול פסיכולוגי מתאים
ואם את לחוצה לפני הפגישה את יכולה לדבר איתי!!

לא מאובחנת אבל אם אני לא לוקחת כדורים יהיה לי דיכאון חזק

בכיתה ט
אני לוקחת סרטלין 50

אני מאובחן ואני לוקח כדורים,אני לא יודע להגיד כמה הם עוזרים אבל אני מרגיש שהם מחלישים את הסבל ונותנים לי אנרגיות לדחוף יותר קדימה,יש ימים שאני עדיין נופל לזה לא אשקר,אבל מאז שהתחלתי לטפל אני הרבה פחות בסבל

כן וחרדה חברתית
עכשיו אני לא יודעת איך להגדיר את זה
כי זה בהחלט לא מה שהיה עד לפני כמה חודשים

אל תלכי לפסיכיאטר ואל תקחי כדורים, הם רק יחמירו את המצב ואת תפתחי תלות בכדורים.
עדיף שתלכי לפסיכולוג, אני יכול להמליץ על אחת

כן
כאילו סטטיסטית זה די מחויב

היה

שואל השאלה:
אני לא מצליחה לפעמים להבין ולהסביר לעצמי את התחושות שאני מרגישה איך אני אצליח לדבר עם זה עם הפסיכיאטר והפסיכולוגית?

שואל השאלה:
איך האבחון עובד? כמה זמן זה לוקח?

הפסיכיאטר יבין את זה ואת השפת גוף שלך וושקשה לך להסביר, הוא יכוון אותך וישאל אותך שאלות, אבל גם תצטרכי לשתף פעולה אבל מבטיחה לך שכבר באמצע הפגישה תרגישי נוח יותר (מקווה שהוא יהיה נחמד)
ובקשר לפסיכולוגית, אז הן בדרכ יגרמו לך להרגיש בנוח ואת לא חייבת ישר לדבר על כל הדברים שקשה לך, את יכולה קודם להכיר ולדבר איתה וכשאת מרגישה בנוח לדבר על הרגשות ודברים קשים יותר
ואבחון אצלי זה היה שהוא שלח להורים שלי כמה ימים אחרי מסמך כזה עם כל הפרטים של הפגישה אבחנות ומרשם לתרופות
אבל יש כאלה שאומרים גם בסוף הפגישה אז לא יודעת איך זה יהיה אצלך

שואל השאלה:
אם אני אספר לפסיכיאטר שאני חווה מחשבות טורדניות לא אשפזו אותי נכון?

אני אובחנתי בכיתה יא ולקחתי פריזמה למשך כשנתיים וחצי
הרגשתי נורא הייתי עצובה ומדוכדכת ופשוט בלי טעם לכלום ולא ראיתי שיש אופציה אחרת לחיים אבל יש!! ואני כבר כמה שנים שמחה

שואל השאלה:
האם אני אספר לו שאני עישנתי !!^ד הוא ידווח על זה או משהו?

זה לא קרה כל כך הרבה

אני הייתי מאובחנת עם סממנים לדיכאון
איבחנתי את עצמי לבד ואז אמרתי אני עוצרת את זה לפני שזה מחמיר
והלכתי לפסיכיאטר קיבלתי אבחון של סממנים לדיכאון +טיפול

שמעי זה ממש תלוי, את יכולה לשאול אותו בהתחלה על מה הוא מדווח ועל מה לא
אצלי בפגישה הראשונה לא ספרתי לו דברים כאלה אבל בפגישה השניה כן והוא לא סיפר
ואשפוז זה רק אם את מסוכנת לעצמך או לסביבה וגם זה צריך את האישור של ההורים שלך

שואל השאלה:
אני מעל גיל 18 חייבת לציין

היי שלום, אני אישית הלכתי לאבחן את זה אחרי שבמשך זמן מה הייתי במצב לא מאוד טוב, ואז אמרו לי. אני לוקח לוסטרל, בעבר הייתי על פריזמה אבל לא עזר. לא מאשפזים על מחשבות טורדניות, דרך אגב. מאשפזים רק אם קיים סיכון לאחרים (שאני מניח שלא במקרה הזה) או שקיים סכנה עצמית (וגם אז, רק במצב של פגיעה עצמית מסכנת חיים, מחשבות אבדניות עם כוונה למימוש)

יאפ

כן

אממ כן
דיכאון זה די נפוץ

אני מאובחן עם הפרעת אישיות, ואחד מהתסמינים שלה הוא דיכאון. האם אני באמת בדיכאון? אני לא יודע אף פעם לא כתבו לי את זה במפורש באבחנה. אבל אני כן מרגיש די עצוב, מלנכולי, וחי בתחושה של חוסר הלימה בין מה שאני עושה לבין מה שרציתי להיות.
לגבי מה ששאלת על האבחון זה דווקא החלק היותר פשוט מול פסיכיאטר. רק חשוב לי להגיד את האמת: אם את לא רוצה שיאשפזו אותך, אל תציגי את עצמך כסכנה לעצמך או לאחרים.
יהיה בסדר!
ספרי לנו מחר איך היה