אנשים שמאובחנים בדיכאון כנסו

הכי חשוב זה שתדברי עם מישהו, מניסיון זה עוזר

וזה באמת קשה אבל תנסי

שואל השאלה:
המשפחה שלי לא מבינה ככ
וכועסים עליי שאני מבריזה מבית ספר
אבל זה באמת קשה לי
אני גם ממש מזניחה את עצמי ולא יוצאת מהבית ובוכה כל היום

גם עליי כועסים וחא מבינים את זה וזה ממש מעצבן כי אין באמת התחשבות, זה גם בא לביטוי בהיגינה עצמית ואני מושפלת בבית בגלל זה. בסוף היום צריך לקום ולזכור שהכל לטובה וזה יעבור אפילו אם זה לוקח זמן, בהצלחה❤

אני לא

תרופות, מוזיקה, ועצם העובדה שאני צריך לטפל בחתול שלי

הטריק שלי לקום מהמיטה זה לספור עד 3 ולקום, כמו עם ילדים קטנים
אני לא אקבל עונש אם לא אקום, זה פשוט נותן לי דדליין ואני מרגיש מחויבות לעשות את זה

מאובחנת בהפרעה דו קוטבית(שכוללת פרקי דיכאון), הייתה תקופה שלא הצלחתי.
בשנה שעברה היו לי מעל 70% היעדרות ונפגשתי עם קבסית מספר פעמים ואפילו רצו לעשות לי הפסקת לימודים.
מאז אני פשוט מכריחה את עצמי, גם כשאני מרגישה ממש ברצפה ולא מסוגלת לתפקד, אני פשוט מגלגלת את עצמי מהמיטה לרצפה, מקבלת את השוק של הקור מהרצפה וזה טיפה מחזיר אותי למציאות, מספיק כדי לעמוד וברגע שאני עומדת הכל כבר נהיה טיפה קל יותר.
זה ממש קשה, נכון. אבל תכריחי את עצמך וזה טיפה יעזור, זה עצוב, אבל את תתרגלי לשגרה של לתפקד גם כשאין כוח בשיט

אני לא עושה את זה.
אם אני יוצאת זה מתוך זה שאני לא יכולה להיות בבית

אני לא, לא ממש מצליחה לתפקד

כן זה חדמש קשה לי אבל אני נזכרת שאם אני לא אעשה משהו אני לא אתקדם בחיים, בסוף היום אני רוצה חיים רגילים

זה באמת קשה מאד!! ואני ממש מבינה אותך!! אני אומרת תנסי לקום למרות הקושי. ..מחזיקה לך אצבעות