למה הפילוסופיה דוגלת בפקפוק? למה לא לדגול בוודאות?

כי ככה פותחים אפשרויות. וודאות סוגרת

שואל השאלה:
מה הבעיה בלסגור אפשרויות?

כי אין דבר כזה וודאות

אין בעיה בוודאות, זה אפילו טוב מאוד, לדעתי זאת המטרה
אבל פקפוק חשוב מאוד כדי לוודא שהמסקנה שאליה הגעת היא אכן נכונה.

כי וודאות מוחלטת כמעט ואינה קיימת
רוב הידע שלנו מבוסס על אכסיומות והנחות, לעולם אי אפשר להרהר בתפיסות פילוסופיות בוודאות. הפקפוק מונע הסתגרות על דעה אחת. אם לא היו מפקפקים בדעות הקדומות של העבר, איך היינו מסוגלים להכיל תפיסות מודרניות?
הוודאות עוצרת לגמרי את החקירה, בסופו של דבר לא יהיה כל טעם להמשיך לתהות.

כי עצם הפילוסופיה מושתת על הספק, ועל הגישה שבה אין תשובות חד משמעיות ולכן זה נושא מאוד תודעתי

היא לא דוגלת בזה, קשה להכריע על אמת אובייקטיבית. יש בפילוסופיה ריבוי דעות ומחשבה

ללא פקפוק, לא רק שהפילוסופיה לא הייתה "מומצאת", גם המהפכה החקלאית לא הייתה קורת, וכל המהפכות הבאות לה כמו הצרפתית והתעשייתית, וזה בעצם כבר אפקט הפרפר לחיינו בעידן המודרני.
עצם היכולת שלנו לפקפק בכל הקיים והמוכר - הן כאינדיווידואל והן כחברה אנושית - מובילה אותנו לקדמה, התפתחות אנושית, מחשבתית, תעשייתית, אף ערכית ומוסרית.
הנחת היסוד של הפילוסופיה היא חקירה ביקורתית על מושגי יסוד באנושות, ועל מה אם הם לא מה שחשבנו או שאנחנו נוטים או משכנעים את עצמנו לחשוב (וכאן כבר נכנסים גם אלמנטים פסיכולוגיים).
פילוסופיה לא "דוגלת" בשום דבר, אבל בעצם מושגה היא עוסקת ב־אהבת החכמה, פירוש: העמקה בתכנים, שאיפה להבנה עמוקה של העולם, וכמו שאמרנו לרוב על ידי חשיבה ביקורתית ו.. פקפוק.
אם אתה רוצה וודאות, גש למדע, שם הררי ספרים מדברים על וודאות.
בנימה אישית,
וודאות אכן מפתה, כולנו רוצים להרגיש וודאות ובשליטה על חיינו, אך החיים אינם כאלה מרגע לידתך ועד מותך, וכמו שמחדירים בצבא - "אין יש ספק אין ספק", כך הייתי אומר לצד ההפוך, אם אין ספק יש ספק! משום שאין כזה דבר שאין ספק. אפשר לפקפק בהכל.
מה שמוביל למחשבה..
העידן המודרני מתקדם בתאוצה אקספוננציאלית ונראה שאם לא נעצור ונסתפק מתישהו, הוא יבוא על חורבנו כנבואת איינשטין "אני לא יודע באיזה נשק יילחמו במלחמת העולם השלישית, אבל ברביעית יילחמו במקלות ובאבנים".
אז אולי עדיף לנו כאנושות לעצור את הפקפוק, כי בסוף ניעלם (לא משנה שניעלם בסוף נו מאטר וואט, יאיי).

אני בהחלט מסכים איתך שזהו באמת שורש הבעיה של הפילוסופיה המודרנית.
בהתחלה פילוסופיה התחילה בוודאות, "אהבת הידע" כמו שזה נקרא. חיפשו אמיתות וכללים על העולם, ואז עם הזמן פילוסופים ערערו על השיטה (תוך שימוש בכללים ואמיתות שהם מצאו, לכאורה), והגענו למצב שבו הסקפטיזם מביס את המערכות האפיסטימולוגיות של הפילוסופים. ככה שהיום אנשים באמת חושבים שאי אפשר להיות בטוחים בכלום, ולדעתי זה בעיה.

שואל השאלה:
מקקית: "לעולם אי אפשר להרהר בתפיסות פילוסופיות בוודאות."
-למה?

בתפיסה שלי כן יש אמת שצריך לשאוף אליה אבל בשבילה צריך לעבור דרך חוסר הוודאות

שואל השאלה:
במבה 4: "...אין כזה דבר שאין ספק."
- למה?

פילוסופיה יוונית בהתחלה כללה גם את המדע, אז היא קיבלה ממנו את המסורת (שהם לא תמיד התעסקו בה, לצערי) של לפקפק בהכל.
אבל לפקפק זה איך שאתה מגיע לתוצאה הנכונה, תמיד.
אם אתה לא מפקפק והתוצאה נכונה, הגעת לתוצאה הנכונה.
אם אתה לא מפקפק והתוצאה שגויה, לא הגעת לתוצאה נכונה.
אם אתה מפקפק והתוצאה נכונה, הגעת לתוצאה הנכונה.
אם אתה מפקפק והתוצאה נכונה, הגעת לתוצאה הנכונה.
רק אם אתה לא מפקפק יש לך סיכוי ללכת לאיבוד.

שואל השאלה:
^ איך זה מתבטא בפקפוק באקסיומות?

כי אם אתה מחשיב משהו כמובן מאליו, אתה עלול לפספס את זה שהוא לא נכון.

שואל השאלה:
^ איך אתה מגיע לתוצאה נכונה / שגויה באקסיומות? אקסיומות הרי הן דבר שאנחנו מתבססים עליו בלי להוכיח אותו.

אם האקסיומה שלך שגויה, אז כל דבר שאתה בונה עליו הוא שגוי מיסודו.
לדוגמה, קח את הפרדוקס של הרקולס והצב. האקסיומה היא שניתן לעשות צעד שהוא קטן ממילימטר (ואפילו קטן הרבה יותר), אבל בגלל שזה לא נכון, הפרדוקס נפתר.

^9 כפי שציינתי, הידע שלנו נשען על אכסיומות, הנחות יסוד שלא ניתן להוכיח אותן באופן מוחלט, ולכן יש תמיד מקום לפקפוק. אם ננסה גישה וודאית- הנחת עבודה שכל תפיסה היא מוחלטת ונכונה, מאוד מהר ניסגר על כל מסקנה וככה לא נהיה פתוחים לאפשרות שהיא שגויה.
דוגמה מתקשרת היא הוכחת תיאוריות מדעיות- בעולם אידיאלי צריך להוכיח תאוריה כדי שתוגדר כנכונה, אבל אפילו במדע בהרבה מקרים לא מוכיחים אותן באופן מוחלט.
בדומה לרעיונו של קרל פופר: "כיוון שלוגית ניסיונות ותצפיות לא יכולות להוכיח את אמיתותה של מערכת תאורטית, ואילו די בהפרכה אחת בלבד כדי לשלול אותה - יכול המדע להתקדם מהפרכה להפרכה". וכיוון שאנחנו מדברים על פילוסופיה, אני חושבת שנכון לפעול באותה הדרך.

שואל השאלה:
"אם ננסה גישה וודאית- הנחת עבודה שכל תפיסה היא מוחלטת ונכונה, מאוד מהר ניסגר על כל מסקנה וככה לא נהיה פתוחים לאפשרות שהיא שגויה."
לפי הוודאות לא כל תפיסה היא נכונה אלא רק התפיסות שהובהרו לנו כנכונות.

^8
יש דבר שאי אפשר להטיל בו ספק?

שואל השאלה:
^ אתה יכול להטיל ספק בקיום של עצמך ואז אתה יכול להטיל בזה ספק מה שאומר שאתה קיים (אני לא זוכר מה שמו כדי לתת לו קרדיט)

שואל השאלה:
^^ אבל אני התייחסתי גם ללמה להכניס את הספק במקומות שלא שייך להכניס אותו לשם.

זאת מהותה של הפילוסופיה לא?

שואל השאלה:
^ הבנתי למה להטיל ספק, מה שלא הבנתי הוא למה להישאר איתו (אני מדבר על דרכים שהרבה הולכים בהם כמו ניהליזם)

לא הבנתי את המשפט..
אבל מה שאני אומר זה שאפשר להטיל ספק בכל דבר. ולשאלתך למה להכניס את הספק לכל דבר, עניתי כי אם תלך אחורה תגלה שללא היכולת הבסיסית הזו לא היינו מגיעים לקדמה אנושית / מחשבתית / פילוסופית וכנראה היית עובד אדמה כל חייך או גם זה לא
נקודה שניה, היא שאולי כיום אחרי שכבר הטלנו ספק בהכל והגענו לסוג של שיא מבחינת חירות, אידיאולוגיות, טכנולוגיות אפילו, זה נראה כבר כל כך גדול שלעסוק בספק רק מחמיר את המצב.. ואולי זה נכון כי זה בסוף יהרוס אותנו