ילדים "מחוננים"

תמיד קינאתי בילד המקובל בבית הספר
הוא היה הכי מגניב ומלכת הכיתה סטייסי אהבה אותם

זאת כאפה, וזה בהחלט "humbling", אבל צריך לדעת לאן לנתב את זה.

אפשר לנתב את זה למקום של מוטיבציה, הנה אני לא כזה מיוחד כמו שאמרו לי, אבל זה לא אומר שאי אפשר להשתפר

אבל אני כן מיוחדת

ענברו מיוחדת

לא אני פשוט חכם יותר מכולם.

^^תודה

לא קרה לי אבל אני מבינה מאיפה זה נובע

חווה אחד כזה מאז שסיימתי לימודים בערך.
איך להתמודד? לא יודעת למען האמת , כרגע מנסה להשתחרר מכל מה שאמרו עליי במשך הילדות כדי לא להכביד על עצמי עם ציפיות כי זה לא מה שיסב לי את השלווה הנפשית שאני מחפשת ואולי לאט לאט משם המוטיבציה שלי להפוך לגרסה הכי טובה שלי עצמי תגיע

תמיד מחייכת (:

(:

עדיף שיגידו לך בילדות כמה שאתה חכם ויפה ומוכשר, וידגישו לך את הנקודות החיוביות שבך, מאשר להראות לך את הפגמים שלך...
כמובן שלא לשקר על הילד- ואם הוא לא יודע לצייר אז להגיד לו כה שאתה מוכשר בציור....
אבל כן להגיד מעלות ונקודת חוזק שמעלות את הביטחון העצמי...

לא כי עדיין אומרים לי שאני חכמה ומיוחדת וכזה
אבל האמת שזה ממש ביאס אותי כשהייתי קטנה כי הייתי ממש לא מקובלת והיו צוחקים עליי שאני מקבלת ציונים טובים אז נכשלתי בכוונה

זה לא קשור ללהיות מיוחד, פשוט חכמים ואפשר להתגאות בזה